דיפטיכון או דיפטיך (מיוונית: δίπτυχον – שני קפלים, שני פנים) הוא כינוי לכל אובייקט, הכולל שני לוחות שטוחים המחוברים יחד באמצעות ציר, ובייחוד ליצירות אמנות בצורה זו.
בעת העתיקה, בעיקר באימפריה הרומית ולאחריה באימפריה הביזנטית יצרו יצירות תבליט עשויות שנהב או עץ בצורת דיפטיכון. לוחות אלה שמשו הן באמנות, והן ככריכה של חוברת כתיבה, כאשר פנים החוברת היה עשוי שעווה, בה כתבו, ואותה יכלו לשטח על מנת לאפשר כתיבה מחודשת.
כבר בימי הביניים המוקדמים נעשה שימוש בדיפטיכונים בכנסיות. המונח שימש לתאר לוחות זיכרון עשויים שעווה אשר ניצבו בכנסיות ואיזכרו תורמים אשר תרמו לבניית הכנסייה. הלוח ציין אנשים שעודם בין החיים על צד אחד של הדיפטיכון, ושמות תורמים שנפטרו על הצד השני.
שמות התורמים נקראו בציבור על ידי הדיאקון במהלך האוכריסטיה.
שימוש אחר שנעשה בדיפטיכון הוא ציון שמות קדושים נוצרים.
שימוש נוסף היה דיפטיכון אשר שימש כאיקונין ואשר כמרים נודדים נסעו עמו. דיפטיכון זה נועד לצורך הקמת אתר תפילה נייד, שהוצב בתחילת התפילה וקופל בסופו.
