דוסה מק'דאף
Dusa McDuff![]() |
|
לידה |
18 באוקטובר 1945 (בת 79)
לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|
|
שם לידה |
Margaret Dusa Waddington |
|---|
|
ענף מדעי |
גאומטריה, מתמטיקה, טופולוגיה |
|---|
|
מקום מגורים |
סטוני ברוק |
|---|
|
מקום לימודים |
|
|---|
|
מנחה לדוקטורט |
George A. Reid |
|---|
|
מוסדות |
|
|---|
|
תלמידי דוקטורט |
קטרין ורהיים, Wladyslaw Lorek, Eduardo Gonzalez, Joseph Lawler Coffey, Mark Barsamian, Olguta Buse, Francisca Mascaró Bonin, Zhigang Han, Andre Carneiro, Emiko Dupont, Mark Branson, Robert Castellano, Yakov Savelyev, Je-Wei Chen, Jennifer Robin Slimowitz, Silvia Nogueira Rocha Ravasco dos Anjos, Eleonora Ciriza, Brian Kasper, Alan Horwitz, Ira Moskowitz, Luisa Dolores Stelling, Lisa Traynor, Gang Liu, Haydee Herrera-Guzman, Alan McRae, Leonor Pires Marques De Oliveira Godinho, Simon Richard, Michael Chance |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- עמית החברה המלכותית
- עמית האיגוד לנשים במתמטיקה (2019)
- פרס סטיל למחקר מתמטי (2017)
- עמית האגודה האמריקאית למתמטיקה (2013)
- פרס בריק הבכיר (2010)
- עמית החברה המלכותית של אדינבורו (2008)
- פרס רות ליטל סאטר (1991)
|
|---|
|
בן או בת זוג |
ג'ון מלינור |
|---|
  |
דוסה מק'דאף (אנגלית: Dusa McDuff FRS, נולדה ב-18 באוקטובר 1945) היא מתמטיקאית אנגליה, שמחקרה עוסק בעיקר בטופולוגיה וגאומטריה סימפלקטית. מק'דאף חברה בחברה המלכותית משנת[1]1994, זוכת פרס סאטר לשנת[1]1991 והרצאת נתר לשנת[1]1998.
קורות חיים
מרגרט דוסה וודינגטון בלונדון, אנגליה לקונרד וודינגטון ומרגרט ג'סטין בלנקו וויט. אביה כיהן כפרופסור לגנטיקה באוניברסיטת אדינבורו, בעוד אימה הייתה ארכיטקטית בשירות הציבורי באדינבורו[2]. מק'דאף מעידה שרוב ילדותה רצתה להיות מתמטיקאית[3].
את לימודיה האקדמיים התחילה דוסה באוניברסיטת אדינבורו, שם סיימה בשנת 1967 את לימודי התואר הראשון[2]. עוד באותה השנה היא נישאה לדויד מק'דאף ועברה לקיימברידג' לצורך לימודי דוקטורט. בקיימברידג' היא עסקה באנליזה פונקציונלית ופתרה בעיה מורכבת באלגברת פון נוימן[2]. לאחר השלמת הדוקטורט למדה טופולוגיה. היא מעידה שבאותה התקופה היא לא מצאה נושא אחר למחקר מתמטי[3].
בשנת 1973 מונתה מק'דאף למרצה באוניברסיטת יורק. ביורק היא עבדה בשיתוף פעולה עם גראהם סגל וכתבה בשיתוף פעולה עמו עבודת תזה שנייה[2]. לקראת השלמת התזה, היא קיבלה הצעה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס לעבוד במכון כחוקרת מבקרת במשך שנה. מק'דאף מעידה שלאחר אותה הצעה היא החליטה להיות מעורבת יותר במחקר מתמטי, מכיוון שהיא הרגישה שהיא לא מנצלת את מלוא יכולתה כמתמטיקאית[3], ובשנת 1974 פנתה למכון למחקר מתקדם באוניברסיטת פרינסטון וקיבלה שם משרת חוקרת. בפרינסטון היא מצאה רעיון למחקר חדש, שהתפתח למאמר משותף עם סגל בנושא משפט ההשלמה החבורתית.
בשנת 1975 מק'דאף התגרשה מדויד, ובשנת 1976 היא מונתה למרצה באוניברסיטת וורוויק שבבריטניה. באותה התקופה היא הכירה את המתמטיקאי ג'ק מילנור ושנתיים לאחר מכן היא עברה לחקור ולהרצות באוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק. היא נישאה למילנור בשנת 1984. החל משנת 1980 היא חוקרת טופולוגיה סימפלקטית ומרצה באוניברסיטת סטוני ברוק. בנוסף, החל מ 2007 מק'דאף מחזיקה במשרת ראש הקתדרה על שם הלן ליטל קימל בקולג' ברנרד, אוניברסיטת קולומביה.
מחקר מתמטי
העבודה המחקרית המרכזית של מק'דאף עסקה בטופולוגיה וגאומטריה סימפלקטית. היא תרמה לתחומים אלו מספר מאמרים ותגליות, שהעיקריים שבהם הם משפט העוסק בבניית ניפוח סימפלקטי, משפט על בעיית האריזה הסימפלקטית (במשותף עם ליאוניד פולטרוביץ') וסדרת מאמרים משותפים עם פרנסואה ללונד העוסקים באנרגיה סימפלקטית וביציבות של זרמים המילטוניאנים[2].
בין היישומים של עבודות אלו נכללת הרחבה חשובה של משפט הבלתי סחיטות של גרומוב ומשפט נוסף של מק'דאף, המראה שקיימים שני מבנים סימפלקטים להם אותה מחלקת קוהומולוגיה היכולים להיקשר בידי מסילה של צורות סימפלקטיות, אבל לא בידי מסילה שמייצגת את אותה מחלקה קוהומולוגית. זוהי תוצאה יוצאת דופן מכיוון שאותן צורות סימפלקטיות לא ניתנות להבדלה על ידי שמורות גרומוב-וויטן שלהן[2].
פרסים ואותות כבוד
במהלך שנות עבודתה, בעיקר בעשרים השנים האחרונות, זכתה מק'דאף בפרסים רבים, ביניהם:
לקריאה נוספת
Donald J. Albers & Gerald L. Alexanderson (2011) Fascinating Mathematical People: interviews and memoirs, Princeton University Press
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
