בקיץ 1948 היה בארקסדייל השחקן האפרו-אמריקאי הראשון בתולדות נבחרת ארצות הברית, כאשר נבחר לסגל הקבוצה באולימפיאדת לונדון (1948). נבחרת ארצות הברית הורכבה אז משחקנים חצי-מקצוענים ושחקני מכללות, ביניהם אלכס גרוזה, וינס בורילה וראלף בירד. בשמונת משחקי נבחרתו קלע בארקסדייל 7.7 נקודות בממוצע למשחק (שלישי בקבוצה), ועזר לה לנצח את כל משחקיה בפער ממוצע של כ-34 נקודות. עם זכייתה של ארצות הברית באליפות הטורניר, הפך בארקסדייל לשחקן האפרו-אמריקאי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית בכדורסל.[2]
לקראת עונת 1951/1952, בהיותו בן 28, חתם בקבוצת בולטימור בולטס מה-NBA. בארקסדייל היה אחד הכדורסלנים האפרו-אמריקאים הראשונים בליגה, אחרי נת'ניאל קליפטון, ארל לויד, צ'אק קופר והאנק דזוני שהצטרפו בעונה הקודמת.[3] בשתי עונותיו בקבוצה היה הקלע השני בקבוצתו, אחרי פרד סקולרי, עם ממוצעים של 12.6 ו-13.8 נקודות בממוצע למשחק, בהתאמה.[4] בעונת 1952/1953, השנייה שלו ב-NBA, הפך לאפרו-אמריקאי הראשון שנבחר להשתתף במשחק האולסטאר.[1]
לאחר פרישתו ממשחק חזר בארקסדייל לשדר ברדיו, ובמקביל הקים חברת תקליטים ושני מועדוני לילה באוקלנד. ב-8 במרץ 1993, כשלושה שבועות לפני יום הולדתו ה-70, נפטר בארקסדייל בביתו שבאוקלנד, לאחר מאבק במחלת הסרטן.[5]
