דומיניק ג'ון דאן[1] (29 באוקטובר1925 – 26 באוגוסט2009)[2] היה סופר, עיתונאי ומפיק אמריקאי. הוא החל את דרכו בקולנוע ובטלוויזיה כמפיק של הסרט הלהט"בי החלוצי "הנערים בחבורה" (1970) וכמפיק של הסרט עטור הפרסים "בהלה בפארק הסמים" (1971). בתחילת שנות השבעים החל לעסוק יותר בכתיבה. לאחר רצח בתו, השחקנית דומיניק דאן (אנ'), ב-1982, כתיבתו החלה לעסוק באינטראקציה שבין החברה הגבוהה והעושר לבין מערכת המשפט. דאן כתב טורים רבים בעיתון "Vanity Fair", ובשנות השמונים החל להופיע בטלוויזיה בתוכניות העוסקות בפשע.
חיים מוקדמים
דאן נולד בשנת 1925 בהרטפורד, קונטיקט, השני מבין ששת ילדיהם של ריצ'רד אדווין דאן, מנתח לב, ודורותי פרנסס (לבית ברנס).[3][4][5] משפחת דאן הייתה אירית-קתולית, ולכן תיאר דאן תחושת זרות בחברה הווספית בה גדל.[3]
דאן למד בבתי הספר הספר קינגסווד וקנטרברי שבניו מילפורד, קונטיקט,[6] אך גויס לצבא האמריקאי במהלך שנתו האחרונה בתיכון. דאן שירת כחייל במהלך מלחמת העולם השנייה וקיבל את עיטור כוכב הארד על גבורתו במהלך קרב מץ. לאחר המלחמה, למד בויליאמס קולג', שם סיים את לימודיו בשנת 1949.
דאן היה אחיו הבכור של הסופר ג'ון גרגורי דאן (1932–2003), תסריטאי ומבקר שהיה נשוי לסופרת ג'ואן דידיון. האחים כתבו יחד טור ב-"The Saturday Evening Post", ושיתפו פעולה בהפקת הסרט "בהלה בפארק הסמים". דידיון וג'ון גרגורי דאן כתבו את התסריט, ודומיניק הפיק את הסרט.
קריירה
לאחר שסיים את לימודיו בוויליאמס קולג', עבר דאן להתגורר בניו יורק, שם הפך למנהל במת טלוויזיה. לאחר מכן, המפרי בוגרט הביא אותו להוליווד על מנת לעבוד על גרסת הטלוויזיה של הסרט היער המאובן. דאן עבד על הסדרה "Playhouse 90" והפך לסגן הנשיא של חברת ההפקה Four Star Television.
בנובמבר 1982, בתו, השחקנית דומיניק דאן (הידועה בעיקר בזכות חלקה בסרט "פולטרגייסט"), נרצחה בחנק על ידי בן זוגה לשעבר. דאן נכח במשפטו של הנאשם ג'ון תומאס סוויני, שהורשע ונידון לשש וחצי שנות מאסר. לבסוף ריצה סוויני רק שנתיים וחצי ממאסרו. מאמרו של דאן אודות המשפט, "Justice: A Father's Account of the Trial of his Daughter's Killer" התפרסם בגיליון מרץ 1984 של "Vanity Fair".[7]
בתקופה זו החל דאן לכתוב באופן קבוע בעבור "Vanity Fair". הוא כתב גם מספר רומנים רבי-מכר, המבוססים על אירועים אמיתיים. אלה כללו את רצח ויקי מורגן, זוגתו של אלפרד בלומינגדייל ("An Inconvevient Woman"), רצח וויליאם וודווארד בידי אשתו אן ("The Two Mrs. Grenvilles"). בהמשך הנחה את תוכנית הטלוויזיה "Dominick Dunne's Power, Priviledge, and Justice" בערוץ Court TV, שם דן במפגש שבין ידועניות וכסף לבין מערכת המשפט. בין המקרים המפורסמים שסיקר היו המשפטים של או. ג'יי. סימפסון, קלאוס וון בולו, מייקל סקייקל (אחיינה של אתל קנדי), וויליאם קנדי סמית' (אחיינו של הנשיא קנדי), והאחים מננדז.
במהלך חייו דאן התרועע לעיתים קרובות עם סלבריטאים מכל התחומים, כתב עליהם וצולם איתם.[8] הרפתקאותיו של דאן בהוליווד תוארו בסרט הדוקומנטרי "Dominick Dunne: After the Party" (2008), בבימוים של קירסטי דה גאריס וטימותי ג'ולי. כמה שנים לפני כן, ב-2002, יצא סרט תיעודי לא-מורשה אודות דאן, "Guilty Pleasure", בבימויו של בארי אבריץ'. סרט זה מתמקד בסגנונו העיתונאי של דאן.
בשנת 2008, בעודו בן 82, נסע דאן מניו יורק ללאס וגאס כדי לסקר עבור Vanity Fair את משפטו של או. ג'יי. סימפסון, שנאשם בחטיפה ושוד מזוין. דאן ציין כי זו תהיה משימתו העיתונאית האחרונה. אמר גם כי הרגיש שמערכת המשפט כשלה מול משפחותיהם של ניקול בראון סימפסון ורון גולדמן במשפטו הקודם של או. ג'יי., וכמו כן את משפחתו של דאן לאחר רצח בתו. לכן, אמר, הרגיש מעורב באופן אישי בגורלו של סימפסון.
שנים אחרונות
בספטמבר 2008, חשף דאן כי הוא עובר טיפול בסרטן שלפוחית השתן.[9] לפני מותו, היה עסוק בעבודה על ספרו "Too Much Money".[10] ב-22 בספטמבר 2008 חש כאבים עזים, ונלקח באמבולנס לבית החולים.[11] דאן נפטר בביתו שבמנהטן ב-26 באוגוסט 2009, ונקבר בקונטיקט.[12]
ב-29 באוקטובר 2009 (יום הולדתו ה-84 של דאן), רבים מבני משפחתו וחבריו התאספו כדי לחגוג את חייו.[13] גיליון נובמבר 2009 של "Vanity Fair" שימש כמחווה לדאן ולתרומותיו הנרחבות למגזין.[14]
