PROFILBARU.COM

ג'יימס ב. ריי
James B. Ray
	ג'יימס ב. ריי
לידה	19 בפברואר 1794; מחוז ג'פרסון, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	4 באוגוסט 1848 (בגיל 54); סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס בראון ריי
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ספרינג גרוב, סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית
	12 בפברואר 1825 – 7 בדצמבר 1831; (6 שנים)
סגני מושל אינדיאנה	ג'ון תומפסון ; מילטון סטאפ
	→ ויליאם הנדריקס נח נובל ←
	30 בינואר 1824 – 12 בפברואר 1825; (שנה)
	30 בינואר 1824 – 12 בפברואר 1825; (שנה)
	2 בדצמבר 1822 – 12 בפברואר 1825; (שנתיים)
	2 בדצמבר 1822 – 12 בפברואר 1825; (שנתיים)
	2 בדצמבר 1821 – 2 בדצמבר 1822; (שנה)
	2 בדצמבר 1821 – 2 בדצמבר 1822; (שנה)

ג'יימס בראון ריי (באנגלית: James Brown Ray;‏ 19 בפברואר 1794 – 4 באוגוסט 1848) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, שכיהן כמושל אינדיאנה הרביעי, היחידי שנבחר לתפקיד מתוקף היותו הנשיא הזמני של הסנאט של אינדיאנה. ריי כיהן בתקופה כאשר אינדיאנה עברה מפוליטיקה אישית לפוליטיקה מפלגתית, אך מעולם לא הצטרף בעצמו למפלגה. כמי שהושבע לתפקידו שבוע לפני יום הולדתו ה-31, הוא היה לצעיר מושלי אינדיאנה לדורותיהם. הוא כיהן בתפקיד בשנים 1825–1831, התקופה הארוכה ביותר של מושל שכיהן על פי חוקת אינדיאנה של 1816. במהלך תקופת כהונתו כמושל חוותה המדינה שגשוג כלכלי וגידול של 45 אחוזים באוכלוסייתה. הוא תמך במיזמים שעודדו את הצמיחה והפיתוח המתמשכים של המדינה הצעירה, כשהבולטים מבניהם היו עבודות ציבוריות, העברתם של האינדיאנים מאדמותיהם, קודיפיקציה של חוקי המדינה, שיפור גופי הממשל המחוזיים והמקומיים, והרחבת ההזדמנויות לחינוך. ריי נודע בשל קידום מערכת מסילות הברזל באופן נרחב במדינה. תמיכתו בסלילת מסילות חדשות ומעורבות לכאורה שלו בכמה שערוריות גרמו לו לאבד את הפופולריות בקרב קהל המצביעים. יריביו של ריי, שהעדיפו את כריית התעלות, החשיבו את מסילות הברזל כבלתי מעשיות, רעיון אוטופי. לאחר סיום כהונתו, הוא המשיך לדחוף למערכת מסילות מדינתית עד למותו ב-1848.

ראשית חייו

ג'יימס בראון ריי נולד במחוז ג'פרסון שבקנטקי, כבנם של הכומר ויליאם ריי, ותיק מלחמת העצמאות של ארצות הברית, ופיבי אן בראון ריי. הוא היה אחד מ-12 ילדי המשפחה. הוא למד בבתי ספר מקומיים וקיבל חינוך בסיסי. עוד כשהיה נער הוא עבר לסינסינטי, שם הוא למד משפטים במשרדו של הגנרל גאנו, וב-1816 התקבל ללשכת עורכי הדין. לזמן קצר שימש ריי כסגן הפקיד של מחוז המילטון שבאוהיו.

ב-1818 נשא ריי לאישה את מרי רידל ממחוז המילטון, אוהיו. באותה שנה עבר הזוג לברוקוויל, אינדיאנה, שם נולדו להם שני ילדים לפני מותה של מרי ב-1823. ריי הקים משרד עורכי דין בברוקוויל ועד מהרה הוא היה לאיש בולט בקהילה. הוא נודע כאיש נמהר ולעיתים לוחמני. באחת הפעמים הוא העליב חוואי מברוקוויל שהכה אותו קשות כתגובה לעלבון. במקרה אחר איים ריי על עורך דין אחר לפני דיון בבית משפט שהוא יחבוט בו, ולאיום זה הגיב עורך הדין השני במכת אגרוף בפרצופו של ריי. באולם בית המשפט פרצה מהומה, והיה צורך לרסן את השניים לפני שהמהומה תתגבר.

ב-1825 נישא ריי בשנית לאסתר בוקר (לבית גיי), אלמנתו של סמואל פ. בוקר מסנטרוויל, אינדיאנה. לזוג נולדו חמישה ילדים.

מחוקק באינדיאנה

הליכותיו הגלויות של ריי הקנו לו פופולריות בקהילתו. ב-1821 היא כיהן תקופת כהונה אחת של שנה בבית הנבחרים של אינדיאנה. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר לסנאט המדינתי והחל לכהן בו ב-2 בדצמבר 1822. ב-30 בינואר 1824, באותו יום בו התפטר סגן מושל המדינה, ראטליף בון, כדי לאייש מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, נבחר ריי כנשיא הזמני של הסנאט של אינדיאנה.

מושל אינדיאנה

ב-12 בפברואר 1825 הושבע ריי כמושל אינדיאנה הרביעי, זאת לאחר שהמושל ויליאם הנדריקס התפטר מתפקידו כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית שאליו נבחר. משרת סגן המושל נותרה פנויה לאחר התפטרותו של בון בשנה הקודמת. היה זה המקרה היחידי בתולדות אינדיאנה שבה הנשיא הזמני של הסנאט המדינתי היה למושל. לאחר דיון קצר בנוגע לזכותו לכהן בתפקיד בשל גילו הצעיר, עלה בידו של ריי לספק הוכחה להיותו מעל הגיל המינימלי הנדרש, גיל 30, כפי שנדרש בחוקת המדינה.

אינדיאנה הייתה עדיין מדינה צעירה כאשר כיהן ריי כמושל, אך היא צמחה במהירות. אוכלוסיית המדינה גדלה ב-45 אחוזים ומצבה הפיננסי התחזק למצב של שגשוג יחסי. כדי לעודד התיישבות נוספת ופיתוח כלכלי, תמך ריי בביצוע עבודות ציבוריות, העברתם של האינדיאנים, קידוד חוקי המדינה, שיפור הממשל במחוזות וברשויות המקומית, והרחבת ההזדמנויות לחינוך. באותה תקופה התארגנו גם מפלגות פוליטיות. קודם לכן הייתה לפוליטיקאים זיקה רופפת למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, או שלא הייתה להם זיקה לשום מפלגה. בשנות ה-20 של המאה ה-19 התפלגו המפלגות הארציות באופן כללי בין הרפובליקנים הג'פרסונים, בהנהגתם של הנרי קליי וג'ון קווינסי אדמס, לבין הדמוקרטים הג'קסונים, שתמכו באנדרו ג'קסון. ריי התנגד לעלייתן של המפלגות והשתדל להישאר נייטרלי.

בקיץ 1825 הכריז ריי שהוא יבקש להיבחר לתקופת כהונה מלאה של שלוש שנים כמושל. מסע הבחירות שלו התנהל מול אייזק בלאקפורד, נשיא בית המשפט העליון של אינדיאנה. בלאקפורד, שהיה בוגר אוניברסיטת פרינסטון, תקף את ריי על היותו "יהיר, בעל חינוך דל, ובלתי כשיר לתפקידו". ריי הגיב בטיעונים נגד הפוליטיקה המפלגתית וטען טיעונים כבדי משקל בעד ביצוע עבודות ציבוריות. בבחירות הכלליות ניצח ריי לאחר שזכה ב-13,040 קולות מול -10,418 שבהם זכה בלאקפורד.

ריי היה למושל הראשון שכיהן בבירת המדינה החדשה, אינדיאנפוליס. רעייתו מצאה את מעון המושל כמקום מחוסר פרטיות, והזוג סירב להתגורר בו.

עבודות ציבוריות

ב-8 בדצמבר 1825 נשא ריי את נאומו הראשון בפני האספה הכללית של אינדיאנה וקרא לביצוע עבודות ציבוריות במערכת התחבורה המדינתית. הוא הביא כדוגמה את ההצלחה של אוהיו זמן קצר קודם לכן במיזמי תעלות כהוכחה לערכן הכלכלי. עם זאת, ב-1827 שינה ריי את עמדתו והחליט שהמדינה תוכל להפיק רווחים רבים יותר ממיזמי תעשיית הרכבות. באותה תקפה היו עדיין הרכבות אמצעי תחבורה חדש יחסית וערכן לקידום הכלכלה לא היה ברור די צורכו. ריי הפך למתנגד של מיזמי התעלות ודחף לסלילת מסילות ברזל עד ליומו האחרון. כמושל, הוא ביקש מבית המחוקקים המדינתי להקים ועדה לחקירת האפשרויות בסלילת מסילות חדשות. הוועדה תמכה בכריית תעלות, ובדוח שהגישה היא כינתה את תוכניותיו של ריי להפוך את אינדיאנפוליס לצומת רכבות "אוטופית" ו"מטורפת ובלתי מעשית". בסופו של דבר הושגה פשרה למימון שני סוגי המיזמים. לאחר שהממשל הקודם בראשות ויליאם הנדריקס שיקם את האשראי של המדינה וייצב את הכנסותיה, היה ממשלו של ריי מסוגל להתקדם הלאה עם תוכניות לכריית תעלות, הנחת מסילות ברזל וסלילת יותר כבישים עבור המדינה. במהלך תקופת כהונתו של ריי החלו התוכניות לכריית תעלת וובאש ואירי לקרום עור וגידים, אך יריביו של ריי האשימו אותו בעיכוב מכוון של המיזם על ידי דוחות מעוכבים, האטת תהליכי המדידה, ודרכים נוספות אשר בהמשך גרמו לחוסר אמון מצד בית המחוקקים. המסילה הראשונה באינדיאנה נסללה, קו קצר שקישר את שלביוויל לאינדיאנפוליס כפשרה עם ריי תמורת אישור מימון לתעלה. באותן שנים צמחה התעשייה באינדיאנה בקצב מהיר ובתי חרושת גדולים נפתחו במקומות שונים ברחבי המדינה.

דרך מישיגן

מיזם נוסף ממיזמי המפתח התחבורתיים של ריי הייתה סלילתה של "דרך מישיגן" (Michigan Road) שחצתה את אינדיאנה. על פי התוכניות היא הייתה אמורה להשתרע מנהר אוהיו בדרום ועד ימת מישיגן בצפון, ולעבור דרך אינדיאנפוליס שבמרכז המדינה. הדרך החדשה הצריכה משבטי פוטוואטומי ומיאמי לוותר על קרקעותיהם במרכז ובצפון אינדיאנה לממשלה הפדרלית כדי לפנות דרך לנתיב הדרך. ריי כתב לנשיא ג'ון קווינסי אדמס וביקש ממנו שיחתם חוזה לרכישת האדמות למיזם. אדמס בתגובה מינה את ריי, את מושל מישיגן לואיס קאס ואת ג'ון טיפטון כחברי הוועדה שתנהל את המשא והמתן על ההסכם, שהגיע לידי סיכום בסתיו 1826. שטחי קרקע של יותר ממיליון אקרים (4,000 קמ"ר) הועברו לידי ממשלת ארצות הברית.

יריביו של ריי בבית המחוקקים של אינדיאנה ניצלו את ההזדמנות לתקוף אותו על כך שהוא קיבל מינוי פדרלי, בטענה שבכך הוא הפר את חוקת אינדיאנה. המבקרים טענו שבקבלת המינוי איבד ריי את תפקידו כמושל. עתירה לפתיחה בהליך הדחה כנגד ריי נדחתה ברוב קטן באספה הכללית כאשר בעדה הצביעו 27 חברים ו-31 התנגדו. בכך נקלע ריי לסיטואציה דומה לזו של מושל אינדיאנה הראשון, ג'ונתן ג'נינגס ב-1818.

קידוד חוקי המדינה

אירועים נוספים שהתרחשו במהלך תקופת כהונתו של ריי כמושל גרמו לעליית הפופולריות שלו. ריי יזם את המאמצים לפישוט החוקים האזרחיים והפליליים של אינדיאנה. הוא הציע שספר החוקים של המדינה ייווצר על פי הדגם של חוקי לואיזיאנה, שעשתה שימוש בקוד נפוליאון כתבנית לספר החוקים שלה. בתחילה לקח ריי על עצמו את האחריות על המיזם על חשבונו, אך שנתיים לאחר שהאספה הכללית של אינדיאנה העבירה חוק להרחבת ושיפור ספר החוקים של אינדיאנה, המלאכה לא הושלמה. ריי ביקש מבית המחוקקים להקציב כספים נוספים ולהקצות סיוע להשלמת המלאכה. האספה נעתרה לבקשתו ומינתה ועדה שיצרה את ספר החוקים המתוקן של 1831.

טבח פול קריק

אירוע בולט נוסף שהתרחש במהלך תקופת כהונתו הראשונה של ריי כמושל היה כאשר שלושה לבנים נידונו למוות בתלייה על רצח תשעה גברים, נשים וילדים אינדיאנים. היה זה המשפט המתועד הראשון, שבו נידונו למוות והוצאו להורג לבנים על רצח אינדיאנים על פי חוקי המדינות. טבח פול קריק (אנ') וההוצאות להורג של הרוצחים המורשעים התרחשו בפול קריק שליד פנדלטון, מחוז מדיסון, אינדיאנה, 16 ק"מ מצפון-מזרח לאינדיאנפוליס. ב-3 ביוני 1825 התקבץ המון רב, כולל אנשי שבט הסנקה, כדי לחזות בהוצאות להורג. שניים מהמורשעים נתלו, אך ריי הגיע כדי להעניק חנינה של הרגע האחרון לג'ון ברידג' בן ה-17 לאחר שתושבים מקומיים פנו אליו וביקשו את התערבותו. ברידג' הורד מידית מהגרדום ושוחרר לחופשי.

חינוך

ריי תמך במערכת החינוך הציבורית באינדיאנה וכמושל הוא הציע למכור אדמות ציבוריות כדי להקים בתי ספר ולשכור מורים מיומנים. הוא המליץ שהסמינר המדינתי של אינדיאנה, שנפתח ב-1825 בלומינגטון, יועלה לדרגת קולג'. בינואר 1828 אישר בית המחוקקים המדינתי חוק לשינוי שמו של המוסד לקולג' אינדיאנה, שמאוחר יותר הפך לאוניברסיטת אינדיאנה.

מחלוקות פוליטיות

ב-1827 היה ריי מעורב בוויכוח מר עם סמואל מריל, גזבר המדינה. מריל, שהיה בעל ברית של בלאקפורד, תקף אישית את ריי, וטען שהוא ביצע מעשי הונאה כאשר עשה שימוש בתפקידו הציבורי למטרות אישיות. מריל ניסה במיוחד להפליל את ריי על ביצוע עסקה סודית עם האינדיאנים כאשר ניהל עמם את המשא ומתן על ההסכם של 1826, וטען שהוא קיבל מהם שוחד. האשמותיו של מריל היו מעורפלות, חסרו פירוט משמעותי, אך הספיקו כדי לעורר מחלוקת ולתת ליריביו של ריי סיבה מספקת לתקוף אותו שוב. על תומכיו של ריי נמנו לואיס קאס, מושל טריטוריית מישיגן, שכתב מכתב לאספה הכללית של אינדיאנה. הסכסוך הגיע לסיומו, אך תדמיתו של ריי הוכתמה.

תקופת כהונתו השנייה

העימותים הפוליטיים והמחלוקות נמשכו גם במהלך תקופת כהונתו השנייה של ריי. כאשר הוא התמודד על בחירתו לכהונה שנייה ב-1828, פנו אליו תומכיו של אנדרו ג'קסון שיצטרף למפלגת הג'קסונית שהחלה אז להתהוות באינדיאנה. ריי הסכים להצעה כל עוד הסכמתו תישאר בסוד. זמן קצר לאחר מכן התראיין ריי לעיתון שתמך בהנרי קליי וכינה את הדמוקרטים-הג'קסונים "סיעה אלימה מזעזעת". תומכיו של ג'קסון הגיבו בהצבתו של מועמד משלהם ובפרסום הסכמתו הסודית של ריי. על אף המחלוקת על ניסינו להשיג את תמיכתן של שתי המפלגות, ניצח ריי בבחירות שהתקיימו ב-4 באוגוסט אותה שנה. הוא זכה ב-15,131 קולות, המועמד הוויגי, ישראל ט. ברנבי קיבל 12,251 קולות, ומועמד הדמוקרטים, הרבין ה. מור, קיבל 10,898 קולות.

מחלוקת נוספת התעוררה ב-1830 כאשר היה צורך למנות מחדש שופטים לבית המשפט העליון של אינדיאנה. ריי מינה את השופט אייזק בלאקפורד, אך השעה את המינויים של ג'סי לינץ הולמן וג'יימס סקוט. הוא ניהל משא ומתן מאחורי הקלעים עם מנהיגי בית המחוקקים על עסקה: ריי ימנה את הולמן וסקוט בתמורה לבחירתו של אייזק לסנאט של ארצות הברית. בסופו של דבר מינה ריי את השניים, אך בחירתו של אייזק לסנאט לא צלחה. העסקה הסודית, בשילוב עם מה שנחשב לרעיון "הבלתי שפוי" שלו להפוך את אינדיאנפוליס לצומת של מערכת רכבות נרחבת, וללא מפלגה שתמכה בו, גרמו לאובדן רוב התמיכה הציבורית בו.

לקראת תום כהונתו של ריי כמושל, הוא נכנס לעיתים קרובות לעמדת מגננה, האשים את מבקריו בקשירת קשר נגדו, וטען שהוא היה "קורבן של מצג שווא וקנאה זדונית". מתנגדיו תיארו אותו כבעל מזג חם וכמי שלא מסוגל להתמודד עם ביקורת. לאחר שהישגיו במהלך תקופת כהונתו השנייה היו מוגבלים, סיים ריי את כהונתו ב-7 בדצמבר 1831.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל חידש ריי את עיסוקו בעריכת דין באינדיאנפוליס, אך עיסוקו זה לא תאם את ציפיותיו. בכמה הזדמנויות הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות למשרות ציבוריות שונות. ב-1831 הוא התמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית, אך נוצח על ידי ג'ון קאר. ב-1833 הוא ניסה שוב להתמודד על אותו תפקיד, אך פרש מהמרוץ לאחר שהיה ברור שלא יעלה בידו להיבחר. ב-1837 הוא ניסה להתמודד פעם נוספת, אך נוצח על ידי ויליאם הרוד. ריי גם הפסיד בניסיונו להיבחר כפקיד של מחוז מריון וכנציב תעלת וואבש ואירי ב-1835. לאחר שכשלו עסקיו בגרינקאסל, הוא עבר לסנטרוויל, שם הוא הקים משרד עורכי דין בשותפות עם אחיו ועסק למסחר בשותפות עם אחיינו. ב-1846 שב ריי לאינדיאנפוליס כדי להקים משרד עורכי דין וחברה לייעוץ. עד מהרה נסגר העסק בשל מחסור בלקוחות.

ריי רכש בית באינדיאנפוליס שנבנה ב-1835 ושמלכתחילה עמד במקום בו כיום ניצב בית הסוהר של מחוז מריון. ב-1977 הועבר הבית והוא ממוקם באזור ההיסטורי של כיכר לוקרבי. ככל הנראה הוא אחד הבתים העתיקים ביותר בעיר.

מצבו הבריאותי של ריי החמיר את התנהגותו. הוא נהג ללכת עם מקל הליכה, רק לצורך הרושם, ולעצור ברחוב ולכתוב איתו באוויר ללא שום סיבה ברורה. הוא נהג לפרסם בעיתון הצעות למכירת בית מרזח או חווה שלא הייתה בבעלותו, ולהציע לסלול מסילת ברזל שתקשר את צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית לאינדיאנפוליס. היו לו מעט ידידים, ורוב האנשים האמינו שדעתו נטרפה עליו.

בקיץ 1848 נפל ריי למשכב במהלך טיול לוויסקונסין ושב לבית קרוביו בסינסינטי. גיימס ב. ריי נפטר בסינסינטי ב-4 באוגוסט 1848, בגיל 54, כתוצאה ממחלת הכולרה. הוא נטמן בבית הקברות ספרינג גרוב שבסינסינטי.^[1] על שמו קרויה עיירה במחוז פרנקלין שבאינדיאנה.