הגרסדורפיט יוצר תמיסה מוצקה עם המינרל קובלטיט (CoAsS), והוא משתייך לקבוצת הקרויה על שם הקובלטיט, קבוצה שמרבית חבריה, למעט הקובלטיט והגרסדורפיט, הם מינרלים נדירים. אנטימון יכול להחליף בקלות את הארסן על מנת ליצור את המינרל אולמניט (NiSbS), אף הוא חבר בקבוצת הקובלטיט.
הגרסדורפיט מתמוסס בחומצה חנקתית תוך פליטת גופרית.[1]
הגבישים של הגרסדורפיט קובייתיים, תמניונים, ארבעונים, לעיתים לוחיים שאורכם עד 4 ס"מ. פאות הגבישים יכולות להיות מקווקוות. כמו כן כמקבץ חסר צורה או גרגרי. לגרסדורפיט יש פצילות טובה בשלושה כיוונים היוצרים קובייה. הקשיות של המינרל בינונית, 5.5-5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע גבוה יחסית, 6.1 גרם לסמ"ק. כאשר מחממים גרסדורפיט הוא פולט אדים רעילים בריח שום אופייני.
תכונות אופטיות
אופטית המינרל הוא אנאיזוטרופי (תופעה אופטית שבה נראה כאילו המינרל משנה את צבעו תוך כדי סיבובו כאשר הוא מואר באור מקוטב מוצלב) בצורה בולטת בלבן.[3] גבישי הגרסדורפיט אטומים. צבעם אפור פלדה עד לבן כסוף. צבע המינרל בדגימה מלוטשת הוא לבן, והברק שלו מתכתי. בבליה מקבל המינרל גוון אפור או שחור אפרפר.
גילוי ומקור השם
המינרל נתגלה לראשונה ב-1845 במכרה ניקל ליד שלדמינג (Schladming) במחוזשטיריה באוסטריה וקרוי על שמו של יוהאן רודולף ריטר פון גרסדורף (Johann Rudolf Ritter von Gersdorff; 1849-1781) שהיה בעל המכרה ומומחה לכרייה.[4]
שימושים
הגרסדורפיט משמש כמקור זוטר להפקת ניקל ועבור אספני מינרלים.
מקור ותפוצה
הגרסדורפיט נוצר בעורקים הידרותרמיים בטמפרטורות בינוניות יחד עם סולפידים של ניקל אחרים.
