גרגוריוס החמישי (בלטינית: Gregorius V, ברונו מקרינתיה; 972 לערך – 18 בפברואר 999[1]) היה אפיפיור מ-3 במאי 996 ועד מותו.
תולדות חייו
ברונו היה בנו של דוכס קרינתיה, שהיה נכדו של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושירת ככומר של דודנו, אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
עם מותו של יוחנן החמישה עשר, הגיעו אוטו וברונו לרומא על מנת למנות את ברונו בן ה-24 לאפיפיור. אולם, אצילי רומא בחרו בכומר יווני מקלבריה לכהונה (הוא נקרא בדיעבד האנטי-אפיפיור יוחנן השישה עשר). אוטו השלישי הצליח לגרום לבחירתו של ברונו לאפיפיור, והוא נטל לעצמו את השם גרגוריוס החמישי. מיד לאחר מכן, ב-21 במאי, הכתיר האפיפיור החדש את דודו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. אולם, עם שובו של אוטו השלישי לגרמניה, השתלטה סיעת אצילי רומא, בסיועו של בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, על כס האפיפיור, הדיחה את גרגוריוס החמישי והכתירה את יוחנן השישה עשר. סינוד בישופים שהתכנס בפאביה ב-997 החליט להכתיר מחדש את גרגוריוס שנבחר כחוק ולנדות את יוחנן השישה עשר מן הכנסייה. בפברואר 998 נכנס שוב אוטו השלישי לרומא בראש חייליו, על מנת לוודא שאצילי העיר לא ימרדו עוד נגד האפיפיור הנבחר. חיילי הקיסר תפסו את יוחנן השישה-עשר, שניסה להימלט. הם קצצו את אזניו, חתכו את אפו, עקרו את לשונו, שברו את אצבעותיו וניקרו את עיניו. לאחר מכן הרכיבוהו הפוך על חמור והצעידוהו ברחובות רומא. לאחר מכן נשלח לחיים בגלות במנזר פולדה.[2][3] מנהיגי המרד נתלו מחומות מבצר סנט אנג'לו.
במהלך ימי אפיפיוריותו קידם גרגוריוס ככל יכולתו את האינטרסים של דודו הקיסר ושל אצילי גרמניה.
גרגוריוס מת במפתיע בשנת 999 כשהוא בן 27 שנים בלבד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
