באי הרים רבים. רוב האוכלוסייה חיה לאורך החוף הצפוני. החוף הדרומי ידוע כ"חוף מזג האוויר". הגשמים בחלק זה של האי כבדים מאוד, ומכאן שמו. באי ישנם יתושים רבים ומלריה באופן מוגבל.
התחבורה נעשית בדרכים לאורך החוף הצפוני. הגישה לחוף מזג האוויר היא ברגל, בסירה או במסוק. נמל התעופה הבינלאומי הוניארה הוא נמל התעופה הראשי של איי שלמה, והוא ממוקם בצד המזרחי של העיר. שמו הישן של הנמל היה שדה הנדרסון והוא נבנה ב-1942.
רוב החלק הצפוני של האי משופע בשוניות אלמוגים תלולים. השפות המדוברות באי הן טוק פיסין וניבים של מלנזית.
היסטוריה
גילוי מערבי
משלחת ספרדית תחת פיקודו של אלברו דה מנדניה גילתה את האי בשנת 1568. האי קיבל את שם עיירת הולדתו של סגן מפקד הספינה פדרו דה אורטגה ואלנסיה (ספ'), גוודלקנל (אנ'), אשר באנדלוסיה. השם, שמקורו בערבית, לא אוית באופן עקבי (Guarcana, Guadalcana, Guadalcanar). מאוחר יותר הפך האי לחלק מהאימפריה הבריטית, ובשנת 1932 קבעו הבריטים את השם גוודלקנל.
בעקבות ההתקפה על פרל הארבור וקרב סינגפור, התקדמו כוחות יפנים אל דרום האוקיינוס השקט תוך כיבוש איים רבים, בניסיון לבנות טבעת הגנתית מסביבם. עם הגיעם לגוודלקנל במאי 1942, התכוונו היפנים לאיים על קווי התקשורת בין ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד. כאשר הבחינו בעלות הברית בבנייה של שדה תעופה בגוודלקנל, ביצעה ארצות הברית את מבצע הנחיתה הראשון בזירה. הקרב בגוודלקנל הפך לנקודת המפנה העיקרית במלחמה בכך שעצר את התרחבות היפנים ולאחר ארבעה חודשים אילצו כוחות בעלות הברית את היפנים לנסות שוב ושוב להשיג שליטה באי ללא הצלחה, עד לעזיבתם בפברואר 1943.
מיד לאחר הנחיתה על האי, סיימו בעלות הברית את בניית שדה התעופה אשר הוקם על ידי היפנים, והעניקו לו את השם שדה הנדרסון, על שם טייס ימי אשר נהרג במהלך קרב מידווי, וייסדו את מה שהפך לחיל האוויר קקטוס (אנ').
המומחיות בלוחמת לילה בצי היפני הובילה לפרישת ספינות אמריקניות רבות מהמערכה. במהלך הלילה, ספינות מלחמה יפניות, סיירות ומשחתות סיכנו את השדה בהפגזה על וברחו דרך "חריץ הניו ג'ורג'יה סאונד" לפני עלות השחר. היפנים השתמשו בספינות מהירות עבור הפגזות אלו, מה שהביא לכינוי "טוקיו אקספרס". ספינות רבות משני הצדדים טבעו בקרבות הרבים באזור שרשרת איי שלמה עד שהמים באזור נקראו איירונבוטום סאונד(Ironbottom Sound).
קרב כף אספרנס התרחש ב-11 באוקטובר1942 באזור החוף הצפוני של גוודלקנל. בקרב, ספינות הצי האמריקני יירטו והביסו את מבנה הספינות היפניות בדרכם אל "החריץ" כדי לחדש את אספקת החיילים והמזון לאי. הקרב הימי על גוודלקנל בנובמבר סימן את נקודת המפנה בה כוחות ימיים של בעלות הברית הביסו את היפנים וגרמו להם לסגת. לאחר שישה חודשים של לחימה קשה בגוודלקנל והתמודדות עם מחלות קשות אשר הובילו לאבדות רבות, בעלות הברית הצליחו לעצור את ההתקדמות היפנית. ב-15 בינואר1943 נסוגו הכוחות היפנים האחרונים מהאי אל הים. ב-9 בפברואר 1943 הוכרז האי כבטוח על ידי הרשויות האמריקניות.
בתחילת 1999 מתיחות בין אנשי גוויל מקומיים בגוודלקנל ומהגרים מהאי השכן מלאיטה התפתחו לאלימות. צבא המהפכה של גוודלקנל, אשר שינה את שמו מאוחר יותר לתנועת החירות של איסטבו (IFM), החלו בפעולות טרור נגד מלאיטנים באזורים הכפריים באי, כדי שיעזבו את בתיהם. כ-20,000 מלאיטנים ברחו אל עיר הבירה ואחרים עזבו לאי ממנו באו; אנשי גוויל תושבי הוניארה ברחו.
העיר הפכה למובלעת מלאיטית וכוח הנשר המלאיטני תפס את השלטון.
בשנת 2003 ניהל הפורום הפסיפי (אנ') את המשא ומתן להתערבות של RAMSI (אנ') המערב את האוסטרלים ומדינות איים פסיפים אחרים.
