כרבע מיליון מבני העם נחשבים גוארנים טהורים ועוד מאות אלפים מבניו התערבבו ברבות השנים עם המתיישבים הלבנים בפרגוואי ועם קבוצות ילידים אחרות אך שמרו על שפת הגוארני אשר מהווה את השפה הרשמית השנייה של פרגוואי.
גוארני היא שפה המדוברת בפי אינדיאנים ומסטיסים בפרגוואי, שבה היא שפה רשמית לצד הספרדית, וכן בארגנטינה, בוליביה ודרום-מערב ברזיל. היא שייכת למשפחת השפות טופי-גוארני. על פי הערכה יש בערך 6 מיליון דוברי גוואראני בכל העולם. גואראני היא השפה האינדיאנית הילידית היחידה, שחלק גדול מדובריה אינם צאצאים ישירים לאינדיאנים הילידים. השפה נותרה על כנה ואף התפשטה בקרב האוכלוסייה המעורבת. תופעה זו נחשבת כאנומליה ביבשת אמריקה, בה היה פיחות משמעותי, ולעיתים הכחדה, של שפות הילידים, כאשר הן באו במגע עם השפות הקולוניאליות האירופיות.
היסטוריה
לפני המפגש עם הספרדים באמצע המאה ה-16 חיו הגוארני בעשרות שבטים נפרדים, בכפרים קטנים כציידים-לקטים נוודים למחצה, בעלי חקלאות זוטרה.
הגוארני מאמינים במיתולוגיה אנימיסטית לפיה רוח חיים קיימת בחיות, צמחים וחפצים דוממים, וכמו כן דמויות רבות סובבות במרחב: גובלינים, פיות, שדים, רוחות ואלים. מפלי איגואסו הם בעלי חשיבות דתית גדולה עבור הגוארני והם מבטאים את רצונות האלים והרוחות ואת המאבקים ביניהם.[1]
השפעת הקולוניאליזם
בשנת 1537 הגיע גונסלו דה-מנדוסה (Gonzalo de Mendoza) לאזור פרגוואי של ימינו ופגש לראשונה את הגוארני. הוא נחשב למייסדה של אסונסיון בירת פרגוואי. המושל הספרדי באזור הנהיג מדיניות של נישואי כפייה בין נשות הגוארני למתיישבים הספרדים, גברים רבים נלכדו ונמכרו כעבדים בשוק העבדים שבסאו פאולו. מיסיונרים נוצרים נכנסו לקהילות גוארני במטרה לשנות את אורח חייהם ולהמירם לנצרות בהתייחסם אליהם כאל עובדי אלילים.[2] בעומקי הג'ונגל נותרו גוארני רבים אשר נמנעו מהמפגש עם המתיישבים והמשיכו לחיות באורך חייהם המסורתי.
העם הגוארני במאה ה-21
בפרגוואי נחשבים הגוארני לעם מקומי שורשי, בעלי זכויות, בעלי השפעה ושפתם נלמדת בבתי הספר. במדינות שונות בדרום אמריקה ובמיוחד בברזיל ובוליביה נאבקים הגוארני על מעמדם. במאה ה-20 כבשו חוכרי אדמות, סוחרי עץ, חוואים שטחים נרחבים מיערות העד בהם חיים הגוארני. יחד עם פקידי ממשל הם פעלו לגירוש הגוארני וצמצמו את מרחב המחיה שלהם וזאת בעזרת שימוש רב באלימות. גם היום מבקשים לגרש בני גוארני בברזיל מאדמותיהם.[3][4]
