ג'ורג' פרדריק ווטס (באנגלית: George Frederic Watts; 23 בפברואר1817 – 1 ביולי1904) היה צייר ופסל בריטי המזוהה עם התנועה הסימבוליסטית. הוא אמר: "אני מצייר רעיונות ולא דברים." ווטס התפרסם במהלך חייו בזכות יצירותיו האלגוריות, כמו "תקווה", "אהבה" ו"חיים".[1]
ביוגרפיה
ווטס נולד במרילבו במרכז לונדון, לאשתו השנייה של יצרן פסנתרים, אמו נפטרה עוד כשהיה צעיר. הוא למד בבית עם אביו בפרשנות השמרנית של הנצרות וכן דרך היצירות של הקלאסיקה כמו האיליאדה. החינוך הנוצרי דחה אותו מהדת כל חייו, ואילו הקלאסיקה השפיעה באופן מתמשך על אמנותו.
הוא גילה כישרון אומנותי בגיל צעיר. הוא למד פיסול מגיל 10 אצל ויליאם בהנס, ואחרי זה נרשם כסטודנט באקדמיה המלכותית בגיל בן 18. הוא הציג לראשונה באקדמיה בשנת 1837.[2] הוא גם החל את קריירת הדיוקנאות שלו, כשהוא מקבל חסות מצד בן זמנו הקרוב אלכסנדר קונסטנטין יונידס, שלימים הפך לחבר קרוב.
הוא נחשף ציבורית עם הרישום שכותרתו Caractacus, שהוזמן לתחרות לעיצוב ציורי קיר לבתי הפרלמנט החדשים בווסטמינסטר בשנת 1843. ווטס זכה בפרס ראשון בתחרות, שנועד לקדם ציור עלילתי על נושא פטריוטי שמתאים למחוקקי האומה. בסופו של דבר ווטס לא תרם לקישוטים בווסטמינסטר, אך ממנו נלקח הרעיון של בניין המכוסה ציורי קיר המייצגים את ההתפתחות הרוחנית והחברתית של האנושות.
הפרס מתחרות ווסטמינסטר מימן ביקור ממושך באיטליה משנת 1843 ואילך, שם שהה ווטס והתיידד עם השגריר הבריטי הנרי פוקס, הברון הרביעי ואשתו אוגוסטה. כמו כן, התחיל ווטס באיטליה לצייר נופים והיה בהשראת הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו וקפלה Scrovegni של ג'וטו די בונדונה. בשנת 1847, בעודו באיטליה, נכנס ווטס לתחרות חדשה עבור בתי הפרלמנט עם דמותו של "אלפרד הגדול" - אלפרד הסית את הסקסונים למנוע את נחיתת הדנים בים.
ג'ורג' ווטס, פאטה מורגנה
בסטודיו שלו הוא פגש את הנרי תובי פרינספ, שהיה במשך 16 שנה איש מינהל קולוניאלי בהודו, ואת אשתו שרה. ווטס הצטרף למעגל החברתי של פרינספ, כולל שבע אחיותיה של שרה כולל ג'וליה מרגרט קמרון, הנרייטה ריי, וארנסט נורמנד.
בשנת 1850, הוא עזר לפרינספ להשיג חוזה שכירות של 21 שנה על "ליטל הולנד האוז" ונשאר שם איתם במשך כל התקופה הזאת (הבניין היה באחוזת הולנד בלונדון בקנסינגטון, בסמוך לביתו של לורד לייטון).
בזמן שחי כדייר בליטל הולנד האוז, הציורים האפיים של ווטס הוצגו בוויטצ'אפל על ידי חברו הרפורמטור החברתי סמואל ברנט, והוא קיבל לבסוף משימת קישוט לבתי הפרלמנט, כשהוא משלים את "ניצחונו של אביר הצלב האדום" בשנים 1852–1853. הוא גם נסע לאיטליה בשנת 1853 והמשיך מזרחה עם חברו ולנטיין קמרון פרינספ ועם הארכאולוג צ'ארלס תומאס ניוטון כדי לחפור את העיר היוונית העתיקה הליקרנסוס בשנים 1856–1857, תוך מעבר דרך קונסטנטינופול והאיים היוונים.
בשנות השישים של המאה ה-19, עבודותיו של ווטס מראות את השפעתה של רוסטי, ומדגישות לעיתים קרובות הנאה חושנית וצבעים עשירים. בין הציורים הללו גם דיוקן של אשתו הצעירה, השחקנית אלן טרי, שהייתה צעירה ממנו ביותר מ-30 שנה. הם נישאו ב־20 בפברואר 1864, רק שבעה ימים לפני יום הולדתה ה-17. כשנראתה עם גבר אחר לאחר פחות משנה של נישואים, ווטס התגרש ממנה.
בשנת 1891 הוא קנה אדמות ליד קומפטון, דרומית לגילדפורד, בסורי. הם בנו בסמוך לבית את גלריית ווטס, מוזיאון המוקדש ליצירתו.
אשתו של ווטס, מרי, עיצבה את קפלת Watts Mortuary הסמוכה, עליה שילם ווטס. הוא צייר גם גרסה למזבח רק שלושה חודשים לפני שמת.
בציוריו המאוחרים, היצירתיות של ווטס משתנה לתמונות מיסטיות בהן נראה כי ווטס מקדים את האמנות המופשטת. באחד הציורים הוא מתאר את אלוהים כצורה שבקושי נראית בתבנית חזקה של כוכבים וערפיליות. נראה כי כמה מיצירותיו המאוחרות האחרות של ווטס דומות לציורי התקופה הכחולה של פיקאסו.
ווטס נערץ גם כצייר דיוקנאות. דיוקנאותיו היו מהגברים והנשים החשובים ביותר בתקופתו. רבים מהם נמצאים כעת באוסף גלריית הפורטרטים הלאומית. בדיוקנאותיו ביקש ווטס ליצור מתח בין יציבות ממושמעת לפעולה.
רבים מציוריו הם בבעלות גלריית טייט בריטניה - הוא תרם 18 מציוריו הסמליים לטייט בשנת 1897, ושלושה נוספים בשנת 1900. חלקם הושאלו לגלריית ווטס והם מוצגים שם.
_-_Ruth_and_Boaz_-_N04555_-_National_Gallery.jpg)
.jpg)
_Ellen_Terry_(%27Choosing%27)_by_George_Frederic_Watts.jpg)
.svg){kind=logo}
