פעילות זו הביאה להתנגדות נמרצת של הממסד הדתי הקתולי שיצא למלחמת שמד כנגד "הכופרים" בסמכות הכנסייה כשבמקרים רבים נתמכו הקתולים על ידי השלטונות האזרחיים שסייעו להם לתפוס את המורדים. מנהיגי הרפורמציה שנתפסו אולצו לא פעם לגנות את התורה שהטיפו לה, להיענש על מעשיהם ואף להיות מוצאים להורג[1].
ביוגרפיה
השנים המוקדמות
ג'ון נוקס נולד בסביבות 1514 בעיירה הידינגטון (אנ'), מזרח לות'יאן (אנ'), סקוטלנד לוויליאם נוקס שהיה סוחר ולאימו שנפטרה בעודו ילד. אחיו הבוגר וויליאם הלך בעקבות אביו וירש ממנו את עסקי המסחר.
נוקס קיבל שיעורי דת בבית הספר התיכון המקומי בעיר הולדתו[2] והמשיך ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת סנט אנדרוז[3] וב-1536 הוסמך ככומרקתולי ונוטריון. נוקס נשאר לחיות בקרבת אוניברסיטת סנט אנדריוס והחל ללמד ילדים של משפחות עשירות.
הפנייה לרפורמציה
באמצע שנות ה-40 של המאה ה-16 הגיעו רוחות ההרפורמציה הפרוטסטנטית גם לנוקס והוא הפך למאמינו ושומר ראשו של המטיף הרפורמטור ג'ורג' ווישארט (אנ') שפעל בסביבות 1545 במחוז הולדתו של נוקס. ווישארט נרדף על ידי הממסד הכנסייתי (בראשות בקרדינל דייוויד ביטון (אנ')) והשלטונות ובסופו של דבר נתפס והועלה על המוקד ב-1546 כשנוקס עצמו נאלץ למלט את נפשו לאחר שצו מעצר הוצא גם נגדו. מספר חודשים לאחר מכן הרגו מתנקשים, מתומכיו של ווישארט, את ביטון והשתלטו על הטירה בה גר (טירת סנט אנדרוז (אנ')) והזמינו אליה בני משפחה וחברים מתומכי הרפורמציה ובניהם גם את נוקס.
עמדותיו של נוקס בעד הרפורמציה הביאו למינויו ב-1547 לכומר ומטיף של הקהילה המקומית ובדרשותיו הרבה לתקוף את מנהגי הכנסייה הקתולית ואף כינה את האפיפיור כאנטיכריסט.
המאסר בצי הצרפתי
ההשתלטות על טירת סנט אנדרוז ודרשותיו של נוקס כנגד הכנסייה עוררו מורת רוח בהנהגת אנגליה בראשות אם המלכה מארי דה גיז שביקשה מאנרי השני, מלך צרפת שאוניותיו יכבשו את הטירה. בשלהי יוני 1547 הטיל צי של 21 ספינות צרפתיות מצור על הטירה עד כניעת תומכי הרפורמציה. נוקס ושאר המורדים נאסרו בספינות ונאלצו לשמש כחותרים עד הגיעם לצרפת שם המשיכו לשהות כחותרים בספינות עד פברואר 1549 אז שוחרר בחופי סקוטלנד כשמצב בריאותו ירוד ביותר.
ב-1549, עם שחרורו, מצא נוקס מקלט באנגליה שם מצאה הכנסייה האנגליקנית שביל זהב בין הרפורמציה לבין האסכולה הקתולית. נוקס המשיך להטיף למען הרפורמציה תוך שהוא מרחיב את קהל אוהדיו. הטפותיו של נוקס מצאו קהל אוהדים רחב והביאו למינויו ב-1550 למטיף בכנסייה בניוקאסל על הטיין וב-1551 מונה לאחד מששת הכמרים המלכותיים המשרתים את המלך. גם בתפקידו זה המשיך נוקס להטיף להנחלת הרפורמציה כחלופה למסורת הקתולית.
נוקס המשיך בהטפותיו למען הרפורמציה ברחבי אנגליה אולם ב-1553 עלתה לשלטון מרי הראשונה, מלכת אנגליה השמרנית שמיסדה מחדש את המסורות של הנצרות הקתולית באנגליה. כחלק מהחזרתה של אנגליה לחיק הכנסייה הקתולית החלה רדיפה של המטיפים הפרוטסטנטים ונוקס נאלץ לברוח, בינואר 1554, מאנגליה ועבר ליבשת האירופאית.
בשלהי אותה שנה הוזמן נוקס לפרנקפורט לשמש כומר לקבוצת גולים מאנגליה ותומכי הרפורמציה. בהגיעו נתקל נוקס בקבוצה המסוכסכת על נוסח עיקרי האמונה שלהם. ניסיונותיו לפשר בין חברי הקבוצה הביאה להלשנה עליו לשלטונות העיר שהמליצו לו לעזוב את העיר ובמרץ 1555 חזר נוקס לז'נבה שם מונה לכומר בכנסייה פרוטסטנטית שקהל מאמיניה היה צרפתי בעיקרו.
בתקופה שהותו בז'נבה קיבל נוקס פניות לחזור לסקוטלנד בהבטחה שהמדינה הפכה סובלנית יותר לרפורמציה. באוגוסט 1555 הגיע נוקס לסקוטלנד ואכן התרשם מהאהדה הנרחבת לרפורמציה. גם שזומן לבירור באדינבורו בפני הבישופים של הכנסייה הקתולית לווה על ידי אנשים רמי דרג שהגנו עליו וגרמו לביטול הבירור. מצב זה עודד את רוחו של נוקס שהטיף לרפורמציה ללא מגבלות ואף הביא אותו לכתוב למרי, מלכת הסקוטים בבקשה לתמוך ברפורמציה ולהתנגד לכנסייה הקתולית.
על אף הצלחותיו בסקוטלנד החליט נוקס לחזור לקהילתו בז'נבה. הוא הגיע לשם עם משפחתו בספטמבר 1556 ונשאר בה עד 1559. ב-1558 פרסם פמפלט שנועד לתקוף את מרי הראשונה, מלכת אנגליה, מארי דה גיז ומרי, מלכת הסקוטים שמיררו את חייו בעבר אולם התייחס במנשר לכלל הגזע הנשי (אנ') דבר שהקים עליו נשים רבות וביניהן מלכת אנגליה החדשה אליזבת הראשונה שעיכבה את היתר הכניסה שלו לאנגליה.
ההפיכה בסקוטלנד
במאי 1559, לאחר שהותרה כניסתו, הגיע נוקס לסקוטלנד והתיישב בעיר סנט אנדרוז (אנ'). במהרה גילה שהתרחב מאוד ציבור הנוצרים הפרוטסטנטים שהאמינו ברפורמציה. כמו כן נוכח בהשפעת דרשותיו על המון המאמינים לאחר שבמספר מקרים הדרשות גרמו למהומות בהובלת הפרוטסטנטים שנועדו לפגוע באתרי דת קתולים. נוקס הוכרז על ידי מארי דה גיז ושלטונות אנגליה כפושע אולם מאמיניו הרבים הגיבו בכיבוש ערים מרכזיות בסקוטלנד תוך פגיעה במרכזי דת קתולים כשבשיא המהומות נכבשה העיר המרכזית אדינבורו.
מאמיניו של נוקס נסוגו מאדינבורו ביולי 1559, לאחר כחודש, בעקבות החתימה על "הסכם לייט" (אנ') שהתיר חופש פולחן. בדיעבד הסתבר לנוקס שמארי דה גיז, שחתמה על ההסכם, לא התכוונה לקיים אותו ופנתה לצרפתים שישלחו עזרה. לאחר שאוניות צרפתיות פרקו חיילים בנמל אדינבורו חזרו חסידיו של נוקס וכבשו את אדינבורו באוקטובר 1559 והדיחו את מארי דה גיז מתפקידה. ב-1560 חתמו הפרוטסטנטים עם אנגליה על "אמנת ברוויק" (אנ') שאיפשרה משלוח חיילים אנגלים להגנת הפרוטסטנטים בסקוטלנד מפני תקיפה צרפתית. בהמשך נחתמה "אמנת אדינבורו" (אנ') שהפסיקה את הפעילות המלחמתית בסקוטלנד והביאה לנסיגת הכוחות הצרפתים והאנגלים מהעיר.
בתקופה זו העביר נוקס את סמכויותיו האזרחיות לוויליאם מייטלנד מלת'ינגטון (אנ') והתמקד רק בעבודתו הדתית.
באוגוסט 1560 מינה הפרלמנט הסקוטי את נוקס ועוזריו להגדיר את אופן יישום הרפורמציה הדתית בסקוטלנד. במקביל אישר הפרלמנט חוקים שביטלו את סמכות האפיפיור בסקוטלנד וגינו כל מנהג דתי הנוגד את דרכה של הרפורמציה. בינואר 1561 הציג נוקס את עיקרי האמונה, שנכללו במסמך שכונה "ספר המשמעת" (Book of Discipline). הקווים המנחים בספר ניסו לשלב באופן מאוזן את הדתיות עם המדינה תוך הגדרת הסמכויות השונות. מימון התוכנית התבסס על הרכוש שהיה לכנסייה הקתולית בסקוטלנד אך רכוש זה עוקל מוקדם יותר על ידי אצילי סקוטלנד שמיאנו לוותר עליו ולכן עוכב אישור התוכנית.
באוגוסט 1561 הגיעה מרי, מלכת הסקוטים הקתולית לסקוטלנד והתיישבה בארמון הולירוד. למרי, שהוכתרה כבר ב-1542, היה זה הביקור הראשון כמלכה בסקוטלנד והביקור של מלכה קתולית במדינה שהייתה כעת פרוטסטנטית הפך את המלכה ללא אהודה והיווה מקור לסכסוכים ולמספר מפגשים עוינים עם נוקס:
זמן קצר לאחר הגיעה זומן נוקס לשיחה עם המלכה והבהיר שכל זמן שהיא לא תתערב באמונה של הסקוטים שלטונה יהיה מקובל עליהם.
בדצמבר 1562 זומן נוקס שוב לבירור בארמון המלכה שם האשימה אותו בביזויה בדרשותיו ודרשה ממנו להתייעץ איתה בנושאים שעליהם ברצונו לדבר. נוקס טען שאין בדרשותיו ביזוי המלכה וסירב לשתף איתה פעולה.
באפריל 1563 זומן נוקס לבירור שלישי אצל המלכה לאחר שבמהלך חג הפסחא הוכו כמרים קתוליים שקיימו טקס קתולי בניגוד לחוק. מרי דיברה על סובלנות דתית אך נוקס התעקש על אי חוקיות הטקס הקתולי ובסופו של דבר קיבלה מרי את דעתו.
ביוני 1563 נקרא נוקס לשיחה רביעית עם המלכה לאחר שהטיף כנגד נישואיה השניים. מרי שהייתה נשואה לפרנסואה השני, מלך צרפת התאלמנה ממנו ב-1560 והייתה מועמדת להינשא לקרלוס, נסיך אסטוריאס מספרד. נוקס הסביר את עמדתו ומרי גירשה אותו מארמונה.
בקיץ 1563 זומן נוקס לבירור חמישי אצל המלכה לאחר שהמון פרוטסטנטי פרץ לקפלה הפרטית של המלכה (בהיעדרה של מרי) והפריע לטקס קתולי. מרי הורתה להעמיד לדין שניים ממנהיגיה הפרוטסטנטים של אדינבורו ונוקס מיהר להזעיק את שאר אצילי המדינה. מרי ראתה בכך מעשה בגידה וקראה להעמידו לדין על כך אך בסופו של דבר החליטה המועצה שלא להאשים אותו בבגידה.
ביולי 1565 נישאה מרי להנרי סטיוארט, לורד דרנלי. גם נישואין אלו היו לצנינים בעיניו של נוקס שהטיף נגדם ולכן נאסר עליו להטיף באדינבורו בזמן התכנסות מועצת המדינה. בפברואר 1567 נרצח הנרי סטיוארט והמלכה נחשדה כשותפה לרצח ונוקס המשיך להטיף נגדה ואף ייחל למותה אך היא ניצלה וברחה מסקוטלנד לאנגליה.
בריחתה של מרי מסקוטלנד והכתרת בנה ג'יימס השישי (ביולי 1567) הביאו לפילוג בסקוטלנד ובסופו של דבר למלחמת אחים. מתנגדיה של מרי ונוקס ביניהם נקראו לעזוב את אדינבורו[4]. נוקס המשיך להטיף בסנט אנדרוז (אנ') ורק ביולי 1572, לאחר הסכם הפסקת אש, הוא חזר לאדינבורו והטיף בקתדרלת סנט גילז (אנ').
סוף חייו
השנים מחוץ לאדינבורו החלישו מאוד את נוקס והוא עסק בחלק מזמנו בהכנת היורש שלו וב-24 בנובמבר1572 נפטר והובא לקבורה בחצר קתדרלת סנט גילז באדינבורו כשעל קברו נחקקה הכתובת "הנה טמון מי שירא את אלוהים עד כדי כך שלא פחד מפניו של איש". ב-1633 נחרבה חצר הקתדרלה ומקום קבורתו המדויק אבד. נוקס הצנוע השאיר אחריו ירושה קטנה למשפחתו ומועצת העיר החליטה לתמוך במשפחתו.
מורשתו
נוקס היה רפורמטור מצליח שהביא לא רק להפלת הקתוליות הרומית בסקוטלנד אלא הוביל לאימוץ הנצרות הפרסרביטריאנית שהיוותה את אחד מהזרמים הרלביניסטים ושאפה לחזור למקורות הנצרות (דהיינו הברית הישנה והברית החדשה) תוך פסילת כוחה של הכנסייה הקתולית לקבוע הלכות דת שאינן חלק ממקורות הנצרות. ב-1689 אומץ הפרסביטריאניזם כדת הרשמית של סקוטלנד והיא הופצה
בנוסף תואר נוקס כמי שתרם למאבק למען חירות אנושית אמיתית בכך שהטיף על החובה להתנגד לממשלה לא צודקת כדי להביא לשינוי מוסרי ורוחני.
הנצחתו
מוזיאונים
בבית האחרון בו גר באדינבורו הוקם מוזיאון קטן המנציח את פועלו[5]
אנדרטאות
פסלים המנציחים את נוקס הוקמו במספר אתרים בסקוטלנד ובאירופה:
בערך ב-1549, בזמן ששהה נוקס בגלות באנגליה, הכיר את אשתו הראשונה מרג'ורי בווס (Margery Bowes - 1560-1533) ונישא לה. לזוג נולדו 2 בנים (נתנאל ואליעזר). ב-1560 נפטרה מרג'ורי ונוקס נישא למרגרט סטיוארט (Margaret Stewart - 1612-1548) ממנה נולדו לו 3 בנות (אליזבת, מרת'ה ומרגרט).
כתביו
An Epistle to the Congregation of the Castle of St Andrews; with a Brief Summary of Balnaves on Justification by Faith (1548)
A Vindication of the Doctrine that the Sacrifice of the Mass is Idolatry (1550)
A Godly Letter of Warning or Admonition to the Faithful in London, Newcastle, and Berwick (1554)
Certain Questions Concerning Obedience to Lawful Magistrates with Answers by Henry Bullinger (1554)
A Faithful Admonition to the Professors of God's Truth in England (1554)
A Narrative of the Proceedings and Troubles of the English Congregation at Frankfurt on the Maine (1554–1555)
A Letter to the Queen Dowager, Regent of Scotland (1556)
A Letter of Wholesome Counsel Addressed to his Brethren in Scotland (1556)
The Form of Prayers and Ministration of the Sacraments Used in the English Congregation at Geneva (1556)
The First Blast of the Trumpet Against the Monstruous Regiment of Women (1558) (אנ')
A Letter to the Queen Dowager, Regent of Scotland: Augmented and Explained by the Author (1558)
The Appellation from the Sentence Pronounced by the Bishops and Clergy: Addressed to the Nobility and Estates of Scotland (1558)
A Letter Addressed to the Commonalty of Scotland (1558)
On Predestination in Answer to the Cavillations by an Anabaptist (1560)
The History of the Reformation in Scotland (1586–1587) (אנ')
לקריאה נוספת
Laing, David, ed. (1895), The Works of John Knox, Edinburgh: James Thin, 55 South Bridge, OCLC5437053
Melville, James (1829), Diary of James Melville, Edinburgh: Bannatyne Club, OCLC1697717
Dawson, Jane E.A. (2015), John Knox, London: Yale University Press, ISBN9780300114737
Durot, Eric (2021), "The Role of John Knox and his Seditious Writings in the Outbreak of the French Wars of Religion", Sedition. The Spread of Controversial Literature and Ideas in France and Scotland, c.1550-1610, eds. John O'Brien and Marc Schachter, Brepols, pp. 109–126
Farrow, Kenneth D. (2004), John Knox: Reformation Rhetoric and the Traditions of Scots Prose, 1490–1570, Oxford: Peter Lang
Gribben, Crawford, "John Knox, Reformation History and National Self-Fashioning", Reformation & Renaissance Review 8, no. 1 (April 2006): 48–66{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
Guy, John (2004), My Heart is my Own: The Life of Mary Queen of Scots, London: Fourth Estate, ISBN978-1-84115-752-8
Kingdon, Robert M. (1995), "Calvinism and resistance theory, 1550–1580", in Burns, J.H. (ed.), The Cambridge History of Political Thought 1450–1700, Cambridge: Cambridge University Press, ISBN0-521-47772-7
Kyle, Richard G., "John Knox: the Main Themes of His Thought", Princeton Seminary Bulletin 4, no. 2 (1983): 101–112{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
Kyle, Richard G. (1984), The Mind of John Knox, Kansas: Coronado Press
MacGregor, Geddes (1957), The Thundering Scot, Philadelphia: The Westminster Press, OCLC740182
McEwen, James S. (2004), John Knox: The Faith of John Knox: The Croall lectures for 1960, Glasgow: University of Glasgow
Richardson, Douglas (2011). Everingham, Kimball G. (ed.). Magna Carta Ancestry: A Study in Colonial and Medieval Families. Vol. II (2nd ed.). Salt Lake City. ISBN978-1-4499-6638-6.
Ridley, Jasper (1968), John Knox, Oxford: Clarendon Press, OCLC251907110
Walton, Kristen P. (2007), Catholic Queen, Protestant Patriarchy: Mary, Queen of Scots and the Politics of Gender and Religion, Basingstoke: Palgrave MacMillan, ISBN9781403988355
Warnicke, Retha. M. (2006), Mary Queen of Scots, New York: Routledge, ISBN0-415-29183-6
Brown, Peter Hume (1895), John Knox, London: Adam and Charles Black, OCLC1982057
Innes, A. Taylor (1905), John Knox (Quarter-centenary ed.), Edinburgh: Oliphant, Anderson & Ferrier, OCLC13323997
McCrie, Thomas (1850), Life of John Knox (New ed.), Edinburgh: William Blackwood and Sons, OCLC5163286
Percy, Lord Eustace (1964), John Knox (2nd ed.), London: James Clarke & Co., Ltd., OCLC1296659
.jpg)
