ג'אניס ווס (באנגלית: Janice Elaine Voss; 8 באוקטובר 1956 - 6 בפברואר 2012[1]). הייתה מהנדסת ואסטרונאוטית אמריקאית, אשר טסה לחלל חמש פעמים במעבורות חלל שונות, ושהתה בחלל למעלה מ־49 ימים, עברה 18.8 מיליון מיילים ב-779 מסלולים שונים בכדור הארץ.[2]
השכלה
ווס נולדה בדרום בנד (South Bend), במדינת אינדיאנה שבארצות הברית, לד״ר ג'יימס וגב׳ ר. ווס ולה שלוש אחיות. היא גדלה בעיר רוקפורד שם למדה בבית הספר היסודי ג'ונסון ובחטיבת הביניים גוילפורד.[3] לאחר מכן, עברה ללמוד בבית הספר התיכון מינצ'אג (Minnechaug Regional High School) במסצ'וסטס, אותו סיימה בשנת 1972 כשהיא בת 16 בלבד. עם סיום לימודיה התיכוניים, התקבלה ללימודי התואר הראשון בהנדסה, באוניברסיטת פרדו וסיימה אותם בשנת 1975. נוסף על לימודי התואר הראשון, השתתפה בין השנים 1973–1975, בקורסים מתוקשבים (שהתבצעו בהתכתבות) באוניברסיטת אוקלהומה,[2] ונבחרה לעבוד בסוכנות החלל, במסגרת ניסיון של שיתוף פעולה בתחום החלל בין אוניברסיטת פרדו ונאס״א.
היא המשיכה ללמוד לתואר שני בהנדסת חשמל, שעסק בתחום טכניקות של קלמן פילטר (Kalman filter), במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס - MIT, וסיימה אותו בשנת 1977. זאת ועוד, בשנים 1977–1978, למדה לתואר בוגר בפיזיקה בתחום החלל באוניברסיטת רייס.[2][4] בשנת 1983 הפכה לעמיתת מחקר במעבדת דרייפר שב -MIT, שם עבדה על פיתוח תוכנה למעבורות חלל.
ג׳אניס ווס המשיכה ללמוד לדוקטורט גם ב-MIT בתחום אווירונאוטיקה/ אסטרונאוטיקה, ועסקה בפיתוח אלגוריתמים לזיהוי תדרים, דעיכה וצורות מצב עבור תחנת החלל הבינלאומית, היא סיימה את הדוקטורט בשנת 1987.[5]
מקור השראה
בגיל 10 קראה ג׳אניס ווס קראה את ספרה של מדלין ל׳אנגל (Madeleine L'Engle') -נ"קמט בזמן". הספר שימש לווס מקור ההשראה העיקרי להפיכתה לאסטרונאוטית. הספר, מתאר ילדה פקחית בשם מג, בת לאם מדענית זוכת פרס נובל בביולוגיה ולאב פיזיקאי שנעלם. מג הסתכנה ויצאה למסע בזמן ובחלל, כדי להציל את אביה.
בשנת 2007, רואיינה ג׳אניס ווס על ידי ג׳קי ליידן (JACKI LYDEN). ובראיון ציינה, כי הייתה מוקסמת מעלילת הסיפור שעניינה אותה במיוחד. עלילת הספר גרמה לה להתעניין בחלל ולהפוך לאסטרונאוטית. בנוסף לכך, הזכירה בראיון, כי לקחה לטיסה הרביעית שלה שהתקיימה בשנת 1997, עותק של הספר. בסיום המשימה דאגה לשלוח את העותק שהגיע לחלל לסופרת, אשר בתמורה שלחה לה ספרים נוספים שכתבה.[6]
קריירה
ווס עבדה בנאס"א בין השנים 1973–1975, בתקופת לימודיה לתואר ראשון, במסגרת שיתוף הפעולה של אוניברסיטת פרדו ונאס״א. במסגרת זו, הועסקה כמתמחה במרכז החלל ג'ונסון במנהלת ההנדסה והפיתוח, ועבדה על סימולציות מחשב. בשנת 1977, חזרה למרכז החלל ג'ונסון למשך שנה, עבדה כמאמנת צוות ולימדה כניסה וניווט. לאחר סיום הדוקטורט בין השנים 1987–1990, שמשה ווס ב -״(Orbital Sciences Corporation)" בתפקיד תמיכה ושילוב משימות ומבצעי טיסה.[2]
בינואר 1990 נבחרה על ידי נאס"א להיות אסטרונאוטית. היא השתתפה בחמש טיסות לחלל, בהן תפקדה פעמיים בתור מפקדת אחראית על המטען (payload commander) במעבורת.
משימת המעבורת הראשונה, שבה השתתפה הייתה ה-STS-57, מעבורת החלל אנדוור, אשר טסה לחלל ביוני 1993. תפקידה בטיסה זו היה לפקח על כ-22 ניסויים מדעיים שונים, שהתקיימו בתוך "Spacehab"- המעבדה המסחרית הראשונה ששוגרה לחלל, הייתה עשויה מאלומיניום לוויסות לחץ אוויר, המדמה סביבה טבעית וכמעט מכפילה את מרחב העבודה. המעבורת השנייה שבה טסה ווס לחלל, הייתה ה-STS-63, מעבורת החלל דיסקברי, אשר שוגרה לחלל בחודש פברואר 1995. הייתה זו הפעם הראשונה, שבה הגיעה מעבורת חלל לאזור תחנת החלל מיר הרוסית. במפגש היסטורי זה החליפו רוסיה וארצות-הברית מידע על שיטות טיסה, תקשורת, עזרי ניווט וחיישנים. משימתה של ווס הייתה תמרון ותפעול זרוע רובוטית של המעבורת, כדי לתפוס לוויין אסטרונומי כאשר הוא נפרס.
המשימה השלישית בה השתתפה ווס התקיימה במעבורת החלל קולומביה. הייתה זו הפעם היחידה, שבה צוות משימה טס פעמיים לחלל, כדי לבצע את אותה המשימה. בטיסות מעבורת קולומביה שימשה ווס כמפקדת אחראית על המטען (payload commander). הטיסה הראשונה של החללית שוגרה לחלל באפריל 1997 כמשימת STS-83. שלושה ימים לאחר השיגור חזרה המעבורת לכדור הארץ, הואיל ואירעה תקלה בתאי הדלק שעל סיפון המעבורת. ביולי 1997, שלושה חודשים לאחר מכן, שוגרה שוב הקולומביה לחלל. הייתה זו טיסתה הרביעית של ווס, שטסה עם אותו צוות המשימה של STS-94. הטיסה נמשכה 15 ימים, וווס הייתה אחראית על 33 ניסויים, שהתקיימו בתוך מודל מעבדה אירופאית.
הטיסה החמישית יצאה בפברואר 2000, והייתה טיסתה האחרונה, במעבורת החלל אנדוור. משימת ה-STS-99
(STS-99). בטיסה ביצע צוות המשימה מיפוי של פני כדור הארץ ברזולוציה חסרת תקדים - הצוות מיפה כ-122 מיליון קמ"ר. בסה"כ שהתה ווס כ-49 ימים בחלל.[7][4][8]
בשנת 2004 עברה ווס ממרכז החלל ג'ונסון למרכז המחקר איימס של נאס"א. שם שימשה כמנהלת המדעית (Science Director) בטלסקופ החלל קפלר.
בשנת 2007 עזבה את מכון המחקר וחזרה למרכז ג'ונסון, שם עבדה בתור מנהלת פרויקט בענף תחנת החלל. בנוסף עבדה ב-"Orbital Sciences Corporation" כתומכת פעולות טיסה.[2]
אותות הצטיינות, מלגות והקדשות
במהלך חייה קיבלה ווס מספר אותות הצטיינות והקדשות שונות:
- מלגת הקרן הלאומית למדע (ארצות הברית) (1976) (National Science Foundation Fellowship)
- מלגת הווארד יוז (Howard Hughes Fellowship) (1981)
- מלגת זונטה אמיליה ארהרט (1982) (Zonta International Amelia Earhart Fellowship)
- עמיתת מחקר במעבדת דרפר (1983)
- מדליות טיסות חלל של נאס"א (1993, 1995, 1997, 2000)[2]
- קפסולת ב"Cygnus CRS Orb-2" נקראה "SS Janice Voss" לכבודה.[9]
- באוניברסיטת פרדו שבה למדה וסיימה את התואר הראשון, נקרא על שמה מודל ווס - מודל מערכת השמש, והוא ממוקם באוניברסיטה.[10]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hevesi, Dennis (2012-02-09). "Janice Voss, Shuttle Astronaut and Scientist, Dies at 55". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-01-24.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Lyndon B, Biographical Data, מרץ 2012
- ^ Janice Voss, Rockford Astronaut, discovery center museun
- ^ 1 2 Janice E. Voss, Prudue university
- ^ John Tylko, Alumna, Draper, faculty involved in shuttle radar mission, MIT News, מרץ 2000
- ^ L'Engle's Fiction Inspired Real Science, npr
- ^ NASA astronaut Janice Voss dies, flew on five space shuttle missions, collect space
- ^ DENNIS HEVESI, Janice Voss, Shuttle Astronaut and Scientist, Dies at 55, the new york times, פברואר 2012
- ^ The ISS just dumped 3,300 lbs of space trash to burn up in Earth's atmosphere, sapce travel
- ^ The VOSS Model, Voss
