PROFILBARU.COM

ברנאט אלכסנדר
Alexander Bernát
	ברנאט אלכסנדר
לידה	13 באפריל 1850; בודפשט, הונגריה
פטירה	23 באוקטובר 1927 (בגיל 77); בודפשט
ענף מדעי	פילוסופיה, אסתטיקה
מקום מגורים	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה
צאצאים	פרנץ אלכסנדר
הערות	יהודי

בֶּרְנַאט אלכסנדר (בהונגרית: Alexander Bernát; פשט, 13 באפריל 1850 – בודפשט, 23 באוקטובר 1927) היה פילוסוף הונגרי-יהודי אסתטיקן, מבקר תיאטרון ומתרגם מקצועי, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים. אחד מבניו הוא הפסיכואנליטיקאי פרנץ אלכסנדר. היה חבר באגודת קישפלודי.

ביוגרפיה

ברנאט אלכסנדר נולד במשפחה יהודית.^[1] אביו היה מרק אלכסנדר. הוא החל את לימודיו באוניברסיטה בפשט בפקולטה למדעי הרוח, ולאחר מכן נסע לחו"ל במלגה. במשך שש שנים בסך הכל למד באוניברסיטאות וינה, ברלין, גטינגן, לייפציג, פריז ולונדון, הוא למד לצד פילוסופיה וספרות גם מדעי הטבע ומתמטיקה.

משנת 1876 עד 1904 היה מורה בבית הספר הריאלי הגבוה ברחוב מרקו בבודפשט,^[2] בשנת 1878 נתמנה למורה פרטי לפילוסופיה באוניברסיטת בודפשט. משנת 1892 היה מרצה בפקולטה לדרמה באקדמיה לדרמה של הונגריה. הוא נתמנה לחבר נספח (1892), ואחר כך לחבר קבוע (1915) באקדמיה ההונגרית למדעים. בשנים 1904 עד 1919 הוא היה הפרופסור הראשון לפילוסופיה באוניברסיטה למדעים בבודפשט. משנת 1911 היה מבקר דרמה בתיאטרון הלאומי של הונגריה. הוא עבד כמבקר תיאטרון גם בפסטר לויד ובעיתון "בודפשט". בין 1915 ל-1919 היה עורך המגזין הפילוסופי "אתינאום". בין השנים 1914 - 1919 היה סגן נשיא ואחר כך נשיא האגודה הפילוסופית ההונגרית. משנת 1899 היה חבר באגודת קישפלודי וכתב בעיתון פסטר לויד שהופיע בבודפשט בשפה הגרמנית. בסתיו 1919 הדיחו אותו שתי האגודות מחברותו מסיבות פוליטיות (בשל יהדותו ועלייתה לשלטון של מפלגה לאומנית, ימנית, אנטישמית) ובתחילת דצמבר נשללה ממנו גם חברותו האקדמית. בשנת 1920 נשללה קצבתו כפרופסור באוניברסיטה. משנת 1919 עבר להתגורר בשווייץ ובגרמניה. הוא שב לבודפשט בשנת 1923, ועד מותו פרש מכל תפקידיו הציבוריים. עבודתו העיקרית הייתה (בהונגרית): A philosophia történetének eszméje, tekintettel a történetre általában (באנגלית: The idea of the history of philosophy, in consideration of history in general, 1878).

ברנאט אלכסנדר הובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה, בודפשט

עבודותיו החשובות

Lehre vom Erkennen של קאנט. IV. Capitel. קטגוריות Deduktion der Transcendentale. בודפשט, 1876. באינטרנט
רעיון תולדות הפילוסופיה, בהתייחס להיסטוריה בכלל, בודפשט: אגנברגר, 1877.
קאנט. חייו, התפתחותו והפילוסופיה שלו, בודפשט: האקדמיה ההונגרית למדעים, 1881.
XIX. פסימיזם של המאה: שופנהאואר והרטמן, בודפשט: פרנקלין, 1884. (ספריית סופרים פילוסופיים, כרך ה ')
רוח לאומית בפילוסופיה, בודפשט: פרנקלין, 1893.
אמנות, בודפשט: זינגר וולפנר, 1898.
מבוא לפילוסופיה, בודפשט: בודפשט: בלוי, 1900 (מהדורה שנייה: בודפשט: קורס קולג 'פופולרי, 1909).
היסטוריה של הפילוסופיה המודרנית I-II, בודפשט: Blau, 1900 (מהדורה שנייה: בודפשט: קורס המכללות הפופולריות, 1902-1903).
לימודי דידרוט, בודפשט: פרנקלין, 1900. (כתב העת לסופרים פילוסופיים, כרך 15)
נאום זיכרון אנדרה דומנובשקי לב. חבר בבודפשט: האקדמיה ההונגרית למדעים, 1901.
תולדות הפילוסופיה. בודפשט העתיקה: קון, 1901-1902.
פסיכולוגיה, בודפשט: קורס קולג 'פופולרי, 1902.
שייקספיר המלטייה, בודפשט: פרנקלין, 1902.
ניתוח פסיכולוגי של הטרגדיות הגדולות של שייקספיר, בודפשט, 1902.
שייקספיר, בודפשט: למפל, 1904 (מהדורה שנייה: 1907, מהדורה שלישית, מהדורה מורחבת: 1920).
The Will, בודפשט: קורס קולג 'פופולרי, 1904.
זכרו של טאין היפוליט, בודפשט: האקדמיה ההונגרית למדעים, 1904.
הוגים גדולים לאנושות, בודפשט: קורס מכללות פופולריות, 1905-1907.
ספרות עולמית, בודפשט: klny. ביקורת בודפשט, 1907.
אמנות, בודפשט, פרנקלין, 1907.
הוגים גדולים של המאה ה -19. המאה, בודפשט: קורס קולג 'פופולרי, 1910
על פילוסופיית המלחמה, בודפשט: פאלאס, 1915.
מלחמה כמורה לאומית, בודפשט: פאלאס, 1915.
שייקספיר בספרות עולמית, בודפשט: klny. ביקורת בודפשט, 1916.
אינדיבידואליות בפילוסופיה, בודפשט: klny. אתינאום, 1917.
לאחר המלחמה, בודפשט: למפל, 1918.
אימרה מדך, בודפשט: הונגריה, 1923.
שפינוזה, מינכן, 1923 (גרסה הונגרית קצרה יותר: בודפשט: גלובוס, 1924).
Geschichte der Philosophie, מינכן, 1924.
מחקרים. פילוסופיה, בודפשט: פנתיאון, 1924.

בשפת המקור

Kant's Lehre vom Erkennen. IV. Capitel. Die transcendentale Deduktion der Kategorien. Budapest, 1876. Online
A philosophia történetének eszméje, tekintettel a történetre általában, Budapest: Eggenberger, 1877.
Kant. Élete, fejlődése és philosophiája, Budapest: Magyar Tudományos Akadémia, 1881.
A XIX. század pesszimizmusa: Schopenhauer és Hartmann, Budapest: Franklin, 1884. (Filozófiai Írók Tára, 5. kötet)
Nemzeti szellem a philosophiában, Budapest: Franklin, 1893.
A művészet, Budapest: Singer és Wolfner, 1898.
Bevezetés a philosophiába, Budapest: Budapest: Blau, 1900 (2. kiadás: Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1909).
Az újkori philosophia története I–II., Budapest: Blau, 1900 (2. kiadás: Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1902–1903).
Diderot-tanulmányok, Budapest: Franklin, 1900. (Filozófiai Írók Tára, 15. kötet)
Emlékbeszéd Domanovszky Endre lev. tag fölött, Budapest: Magyar Tudományos Akadémia, 1901.
A philosophia története. Ókor, Budapest: Kun, 1901–1902.
Lélektan, Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1902.
Shakespeare Hamletje, Budapest: Franklin, 1902.
Shakespeare nagy tragédiáinak lélektani elemzése, Budapest, 1902.
Shakespeare, Budapest: Lampel, 1904 (2. kiadás: 1907, 3., bővített kiadás: 1920).
Az akarat, Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1904.
Taine Hippolyte emlékezete, Budapest: Magyar Tudományos Akadémia, 1904.
Az emberiség nagy gondolkodói, Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1905–1907.
Világirodalom, Budapest: klny. Budapesti Szemle, 1907.
Művészet, Budapest, Franklin, 1907.
Nagy gondolkodók a XIX. században, Budapest: Népszerű Főiskolai Tanfolyam, 1910
A háború filozófiájáról, Budapest: Pallas, 1915.
A háború mint nemzetnevelő, Budapest: Pallas, 1915.
Shakespeare a világirodalomban, Budapest: klny. Budapesti Szemle, 1916.
Az egyéniség a filozófiában, Budapest: klny. Athenaeum, 1917.
A háború után, Budapest: Lampel, 1918.
Madách Imre, Budapest: Hungária, 1923.
Spinoza, München, 1923 (rövidebb magyar változat: Budapest: Globus, 1924).
Geschichte der Philosophie, München, 1924.
Tanulmányok. Philosophia, Budapest: Pantheon, 1924.