ברוניסלב קספר מלינובסקי (בפולנית: Bronisław Kasper Malinowski; 7 באפריל 1884 – 16 במאי 1942) היה אנתרופולוג פולני, שנחשב אחד האנתרופולוגים החשובים במאה ה-20 בשל מחקריו החדשניים בעבודת שדה אתנוגרפית, המחקר על החליפין, והאתנוגרפיה העשירה שלו על אודות מלנזיה.
ביוגרפיה
מלינובסקי נולד בקרקוב, פולין, למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו היה פרופסור ואמו באה ממשפחה בעלת קרקעות. הוא היה ילד חולני וסבל מבריאות רעועה כילד, אך הצליח מאוד בבית הספר. הוא קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה היגלונית ב-1908, שם הוא התמקד במתמטיקה ובמדעים. בשנתיים הבאות הוא היה באוניברסיטת לייפציג, שם הוא הושפע בידי וילהלם וונדט והתאוריות שלו של פסיכולוגיה חברתית. אלה הובילו אותו לעניין באנתרופולוגיה. באותו הזמן, ג'יימס פרייזר וחוקרים בריטים אחרים היו בין האנתרופולוגים הידועים ביותר, לכן נסע מלינובסקי ללונדון ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ב-1910.
ב-1914 הוא נסע לגינאה (פפואה), למה שאחר כך יקרא גינאה החדשה (פפואה גינאה החדשה), שם הוא עשה עבודת שדה במיילו ואחר כך באיי טרובריינד. הוא עשה כמה מסעות לאזור זה, שחלקם הוארכו כדי שלא להגר מהקולוניה האוסטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה. בזמן זה הוא ביצע את מחקריו על הקולה.
ב-1922 קיבל מלינובסקי דוקטורט באנתרופולוגיה והחל ללמד בבית הספר לכלכלה של לונדון. באותה שנה ספרו "ארגונאוטים (ימאים) של האוקיינוס השקט המערבי" הופיע. הספר נחשב כיצירת מופת, ומלינובסקי נעשה לאחד מהאנתרופולוגים הידועים ביותר בעולם. בשלושים השנה הבאות מלינובסקי ביסס את ה-LSE כאחד מהמרכזים הגדולים בבריטניה לאנתרופולוגיה. הוא הכשיר תלמידים רבים, כולל תלמידים מהקולוניות של בריטניה, שהיו לדמויות חשובות בארצות המוצא שלהם.
מלינובסקי לימד לפרקים גם בארצות הברית, והוא היה באחד ממסעות אלה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא נשאר בארצות הברית, וניתנה לו משרה באוניברסיטת ייל, שם הוא נשאר עד מותו.
הישגים
מלינובסקי נחשב לחוקר הראשון שהוציא את האנתרופולוגיה אל השטח, אל שדה המחקר, והרבה לכתוב על המתודולוגיה הזאת. אנתרופולוגים לפניו נהגו לעשות את המחקר שלהם על ידי ראיונות, ולא ניסו לחיות יחד עם הנחקרים עצמם. אנתרופולוגים אלה, כדוגמת אדוארד טיילור, מכונים כיום "אנתרופולוגים של כורסה". מלינובסקי הדגיש את חשיבותה של התצפית המשתתפת, וטען כי אנתרופולוגים חייבים להיות בשטח כדי לתעד את חיי היום יום, החשובים על מנת להבין את התרבות השונה. המחקר שלו על שרשרת הקולה היה חשוב מאוד להתפתחות התאוריה האנתרופולוגית של החליפין, והחומר מאיי טרויבריאנד נדון רבות בספרון של מרסל מוס, "המתנה". מלינובסקי היה ממייסדי האסכולה האנתרופולוגית חברתית הידועה כפונקציונליזם. בניגוד לפונקציונליזם הסטרוקטורלי של רדקליף-בראון, מלינובסקי טען כי התרבות פועלת כדי לענות על צורכיהם של היחידים ולא של החברה.
רעיונות והשפעות
מלינובסקי נחשב לעיתים קרובות לאחד האתנוגרפים המיומנים ביותר של האנתרופולוגיה, במיוחד בגלל הגישה המתודית והתאורטית ביותר לחקר מערכות חברתיות. לעיתים קרובות מכנים אותו החוקר הראשון שהביא את האנתרופולוגיה "מהמרפסת" (ביטוי שהוא גם שם של סרט תיעודי על יצירתו), כלומר, חווה את חיי היומיום של מושאי המחקר שלו יחד איתם. מלינובסקי הדגיש את החשיבות של התבוננות מפורטת במשתתפים וטען שעל אנתרופולוגים לקיים קשר יומיומי עם המודיעים שלהם אם הם רוצים לתעד כראוי את "חוסר היכולת של חיי היומיום" החשובים כל כך להבנת תרבות אחרת.
הוא קבע כי מטרתו של האנתרופולוג, או האתנוגרף, היא "לתפוס את נקודת מבטו של היליד, את יחסו לחיים, לממש את חזונו את עולמו" (ארגונאוטים של האוקיינוס השקט המערבי)
עם זאת, בהתייחס לטבעת קולה, מלינובסקי גם הצהיר בספרו:
"עם זאת יש לזכור שמה שנראה לנו כמוסד נרחב, מסובך, ועם זאת מסודר היטב, הוא תוצאה של כל כך הרבה עשייה ועיסוק, המתנהלים על ידי פראים, שאין להם שום חוקים או מטרות או תקנות שנקבעו בהחלט. אין להם שום ידיעה על המתווה הכולל של אף אחד מהמבנה החברתי שלהם. הם מכירים את המניעים שלהם, יודעים את מטרת הפעולות האינדיבידואליות ואת הכללים החלים עליהם, אך כיצד, מתוך אלה, כל המוסד הקולקטיבי מעצב, זה מעבר לתחום הנפש שלהם. אפילו לא היליד האינטליגנטי ביותר אין מושג ברור לגבי הקולה כמבנה חברתי גדול ומאורגן, ועוד פחות מהתפקוד וההשלכות הסוציולוגיות שלה.... שילוב כל הפרטים שנצפו, השגת סינתזה סוציולוגית של כל הסימפטומים השונים והרלוונטיים הם המשימה של האתנוגרף... האתנוגרף צריך לבנות את תמונת המוסד הגדול, ככל שהפיזיקאי בונה את התיאוריה שלו מנתוני הניסוי, שתמיד היו בהישג ידם של כולם, אך היו זקוקים להם. פרשנות עקבית."
בשני הקטעים הללו צפה מלינובסקי את ההבחנה בין תיאור לניתוח ובין השקפות השחקנים והאנליסטים. הבחנה זו ממשיכה ליידע את השיטה והתיאוריה האנתרופולוגית.
המחקר שלו על טבעת הקולה היה חיוני גם להתפתחותה של תאוריית הדדיות אנתרופולוגית, וחומריו מהטרוברינדים נדונו בהרחבה במאמרו המכונן "המתנה" של מרסל מוס.
כאמור, מקורו של מלינובסקי הוא בית הספר לאנתרופולוגיה חברתית המכונה פונקציונליזם. בניגוד לפונקציונליזם המבני של רדקליף-בראון, מלינובסקי טען כי התרבות מתפקדת על מנת לענות על צורכיהם של יחידים ולא על החברה כולה. הוא נימק שכאשר נענים לצרכים של יחידים, המרכיבים את החברה, אז מתמלאים צורכי החברה. בעיני מלינובסקי, רגשות האנשים והמניעים שלהם היו ידע מכריע להבנת האופן שבו החברה שלהם מתפקדת:
"מלבד המתווה האיתן של חוקה שבטית ופריטים תרבותיים מגובשים המהווים את השלד, מלבד נתוני חיי היומיום וההתנהגות הרגילה, שהם, כביכול, בשר ודם, יש עדיין לרשום את הרוח - דעות הילידים, אמירותיהם וביטוייהם."
מלבד עבודת שטח, תיגר מלינובסקי גם את הטענה לאוניברסליות של תורת פרויד על תסביך אדיפוס. הוא יזם גישה חוצה תרבויות בסקס ודיכוי בחברת פראים, שם הוא הוכיח שמתחמים פסיכולוגיים ספציפיים אינם אוניברסליים.
מלינובסקי גם השפיע על מהלך ההיסטוריה האפריקאית, ושימש כמנטור אקדמי לג'ומו קניאטה, אביה ונשיאה הראשון של קניה של ימינו. מלינובסקי כתב גם את ההקדמה אל מול הר קניה, המחקר האתנוגרפי של קניאטה על שבט גיקויו. גם שבט הקולוראמי באפריקה משך את תשומת ליבו.
בקטע קצר בספרו "Broca's Brain" משנת 1979, מתח המדען הפופולרי והמנוח קרל סייגן ביקורת על מלינובסקי כי חשב כי ש"הוא גילה עם באיי טרובריאנד שלא פיתח את הקשר בין יחסי מין ולידה" וטען שזה סביר יותר כי תושבי האי פשוט לעגו למלינובסקי. עם זאת, כתב מארק מוסקו בשנת 2014 כי מחקרים נוספים על אנשים טרובריאנד אישרו את טענותיו של מלינובסקי בנוגע לאמונותיהם בנוגע להולדה, והוסיף כי הדוגמות קשורות למערכת מסובכת של אמונה שמקיפה קסם באמונות לגבי הולדת האדם והצומח.
על שמו של מלינובסקי נקראת סדרת הרצאות שנתית לאנתרופולוגיה בבית הספר לכלכלה בלונדון. מגזין אנתרופולוגיה בהדרכת סטודנטים ב- LSE, "הארגונאוט", לקח את שמו מ"ארגונאוטים של מערב האוקיינוס השקט" של מלינובסקי.
קישורים חיצוניים
