בניין סיגראם (באנגלית: Seagram Building) הוא גורד שחקים בשדרה הרביעית מס' 375 במידטאון מנהטן שבניו יורק, השוכן בשדרת פארק בין רחוב 52 לרחוב 53. הבניין עוצב על ידי לודוויג מיס ון דר רוהה, פיליפ ג'ונסון, אילי ז'אק קאן (אנ') ורוברט אלן ג'ייקובס (אנ'). גובהו של הבניין הוא 157 מטר והוא בעל 38 קומות. הבניין הושלם ב-1958 והוא בעל סגנון הבין-לאומי. הבניין שימש בתחילה כמפקדה של החברה הקנדית סיגרם, העוסקת בזיקוק.
פיליס למברט (אנ'), בתו של מנכ"ל סיגרם, סמואל ברונפמן (אנ'), השפיעה רבות על עיצוב הבניין. קיר מסך זכוכית עם עמודים אנכיים של ברונזה ורצועות אופקיות עשויות מתכת מונץ מהווים את המבנה החיצוני. רחבת הגרניט הוורודה הפונה לפארק אווניו מכילה שתי מזרקות. מאחורי הרחבה לובי מעלית גבוה בעיצוב דומה לרחבה. הקומות הנמוכות ביותר הכילו במקור את מסעדות ארבע העונות והבראסרי, שהוחלפו בהתאמה במסעדת הגריל והבריכה ובמועדון הלובסטרים. הקומות העליונות מכילות חללי משרדים בבנייה מודולרית.
חברה סיגרם חשפה את תוכניותיה לבניין ביולי 1954. אז היא הודעיה על בניית משרדי המטה שלה בתוך הבניין. עם זאת, סיגרם התחרט והחליף במקום זאת לבנות את הבניין בהתבסס על תוכנית אחרת. בניית הבניין החלה ב-1955 ונסתיימה ב-1958, אך הוא נחנך רשמית רק ב-1959. קבוצה אחרת רכשה את הבניין ב-1979. עם זאת, חברת סיגרם הותירה בבניין את משרדיה עד שנת 2001. הקבוצה שרכשה את הבניין מכרה את הבעלות עליו שוב ב-2000 לחברה אחרת, בבעלותו של איש העסקים אבי רוזן. הלה עדיין מחזיק בבניין, נכון ל-2023.
עם חנוכת הבניין, הוא זכה לשבחים רבים בזכות האדריכלות שלו. הבניין תואר בניו יורק טיימס כאחד מהבניינים המועתקים ביותר בניו יורק.[1] הבניין היווה השראה לעיצוב מבנים אחרים ברחבי העולם. בתוך העיר ניו יורק, בניין סיגראם השפיע על ההחלטות האזוריות משנת 1961. ב-1989, הוועדה לשימור ציוני דרך של העיר ניו יורק ייעדה את החלק החיצוני של בניין סיגרם, הלובי ומסעדה בבניין כנקודות ציון רשמיות של העיר. הבניין התווסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-2006.
הקמה
הבניין תוכנן על ידי האדריכל הגרמני-אמריקאי לודוויג מיס ואן דר רוהה ובשיתוף פעולה עם האדריכל האמריקאי פיליפ ג'ונסון כמעצב פנים, ונועד לשמש משרד ראשי של חברת המשקאות חריפים סיגראם של משפחת ברונפמן.
ראשית תכנונו מבוסס של קונספט בלתי-ממומש משנת 1921 של האדריכל ואן דר רוהה בעבור גורד שחקים של פלדה וזכוכית בכיכר פוטסדאם בברלין, אשר עבר התאמה כיאה למקום ולרוח הזמן.
גורד השחקים הנועז הוא השלישי שנבנה בניו-יורק ברוח האדריכלות המודרנית, והראשון בקנה מידה גדול. קדמו לו בית ליוור של גורדון בנשפט ובניין מזכירות האו"ם של אוסקר נימאייר ולה קורבוזיה.
הבניין נבנה באופן פונקציונליסטי לחלוטין ועיצובו הוא מינימליסטי. כגורד השחקים הראשון שנעזר בקירות מסך והציג חזית זכוכית המנותקת לגמרי משלד הבניין, מה שמכונה "קופסת זכוכית"[דרוש מקור], הפך לאבטיפוס של גורד השחקים המודרני ופתח את הדרך לאינספור מגדלי פלדה וזכוכית שנבנו בארצות הברית ובשאר העולם.
על תכנון הבניין אמר האדריכל:
גורדי שחקים חושפים באופן נועז את צורת השלד שלהם במהלך הבנייה. רק אז סבכת שלד הפלדה הענק מרשימה באמת. כאשר נבנים קירותיו החיצוניים של הבניין, שלד המבנה, שהוא הבסיס לכל עיצוב אמנותי, מוסתר על ידי כאוס של צורות טריוויאליות וחסרות משמעות... במקום לנסות ולפתור בעיות עתיקות יומין בעזרת צורות עתיקות, עלינו לפתח צורות וכלים חדשים כדי להתמודד עם טבען של הבעיות החדשות. את העקרונות המבניים אנו יכולים לראות בבהירות כאשר אנו עוטפים את הבניין בזכוכית במקום בקירות החיצוניים הרגילים. כיום, כאשר דבר זה הוא בר ביצוע כיוון שהקירות החיצוניים אינם חלק מבני הנושא משקל. השימוש זכוכית כופה למעשה פתרונות חדשים.
בתרבות הפופולרית
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
