בניין ניו יורק טריביון

בניין ניו יורק טריביון
New York Tribune Building
בניין ניו יורק טריביון
בניין ניו יורק טריביון
מידע כללי
סוג גורד שחקים עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש משרדים
כתובת פארק רו 89 מנהטן, ניו יורק
מיקום מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
בעלים ניו יורק טריביון עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1873–1875 (כשנתיים)
תאריך פתיחה רשמי 1875 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ריצ'רד מוריס האנט
מידות
גובה 79.25 מטר
קומות 18 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°42′41″N 74°00′19″W / 40.71139°N 74.00528°W / 40.71139; -74.00528
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בניין ניו יורק טריביון (באנגלית: New York Tribune Building), המוכר גם בשם בניין נסאו-טריבון, היה גורד שחקים ברובע הפיננסי של מנהטן בעיר ניו יורק, מול בניין העירייה והמרכז האזרחי (אנ'). הבניין שכן בצומת הרחובות נסאו וספרוס, בכיכר בית הדפוס 154 והיה חלק מ"שדרת העיתונות" לשעבר במנהטן תחתית. הוא שימש כמטה המשרדים הראשי של עיתון הניו יורק טריביון (אנ') משנת 1875 ועד 1923.

חזיתותיו של בניין הניו יורק טריביון הדגישו את לבני הבנייה ובראשו מוקם מגדל שעון. הבניין נבנה במקור לגובה של עשר קומות, כולל גג מנסארד, וגובהו הכולל היה 79 מטרים. הוא הורחב בעשור הראשון של המאה העשרים ל-19 קומות, עם גג מנסארד מוגדל וגובה כולל של 102 מטרים. בניין טריביון היה אחד מגורדי השחקים הראשונים שהותקנה בהם מעלית. עיצובו זכה בעיקר לביקורות שליליות במהלך תקופת קיומו.

בניין הניו יורק טריביון נבנה במקום בו נבנו שני בנייני טריביון הקודמים. המיזם להקמתו הוכרז ב-1873 ובנייתו הושלמה ב-1875 לפי תכנונו של האדריכל ריצ'רד מוריס האנט (אנ'). היה זה בניין בן עשר קומות כשנפתח, מה שהפך אותו לבניין השני בגובהו בניו יורק באותה תקופה. הביצוע לתכנון המקורי של האנט הושלם רק בשנת 1882, כאשר הבניין הורחב. בין השנים 1905 ו-1907 הוסר גג המנסארד ונבנו עשר קומות נוספות על ידי האדריכלים ד'אונץ' (D'Oench & Yost) ויוסט ול. טיויארד (L. Thouyard). בניין הטריביון שימש כמטה הטריביון עד 1923, אך שימש גם עבור דיירים נוספים, וכן לכיתות הלימוד המוקדמות של אוניברסיטת פייס. הוא נהרס ב-1966 כדי לפנות מקום לבניין פייס פלאזה 1 (אנ'), וקיימים תיעודים היסטוריים מועטים לקיומו של הטריביון.

אתר

בניין ניו יורק טריביון היה ממוקם בכיכר בית הדפוס (הידוע גם בשם רחוב נסאו 154), בפינה הצפון-מזרחית של צומת הרחובות נסאו וספרוס ברובע הפיננסי של מנהטן[1]. צורת המגרש עליו נבנה הייתה כצורת "L", עם זרוע ברחוב ספרוס העוברת מזרחה מרחוב נסאו ולאחר מכן צפונה לרחוב פרנקפורט. כשהושלם, הייתה לו חזית של כ-27 מטרים ברחוב נסאו ממערב, כ-30 מטרים ברחוב ספרוס מדרום[א], ו-26 מטרים ברחוב פרנקפורט לכיוון צפון[3][4], ובעומק של 51 מטרים בין הרחובות פרנקפורט וספרוס[5]. אתר טריביון היה מורכב בעבר משלושה מגרשי קרקע נפרדים, אשר אוחדו למגרש אחד בבעלות טריביון[6].

בניין ניו יורק העולמי, המטה של הניו יורק וורלד (אנ'), היה ממוקם בלוק אחד צפונה. צמוד לבניין מדרום שכן בניין הניו יורק טיימס ובניין אמריקן טרקט סוסייטי (אנ'). בנוסף, הבניין היה ממוקם מול בניין העירייה וממערב למרכז האזרחי (אנ')[7].

אדריכלות

בניין ניו יורק טריביון, במקור בן 10 קומות, תוכנן על ידי ריצ'רד מוריס האנט (אנ'), נבנה מלבנים ונפתח ב-1875 כמטה של עיתון הניו יורק טריביון (אנ')[8][9].[ב] במקור, הבניין התנשא לגובה של 79 מטרים, שכללו את מגדל השעון בראשו, והפכו את בניין טריביון לשני בגובהו בעיר ניו יורק, אחרי כנסיית טריניטי[11][12]. אדוארד א' רהט פיקח על בניית החלק המקורי של הבניין עבור האנט[9][13], וכן היה רשום כאדריכל של התוספת לבניין משנת 1882, שהייתה חלק מהתוכניות המקוריות של האנט[2][14].

בניין טריביון הגיע לגודלו המקסימלי בשנת 1907, לאחר שד'אונץ' ויוסט ול. ת'וארד הסירו את גג המנסארד, הוסיפו 10 קומות לבניין הקיים ובנו אגף נספח בן 19 קומות בסגנון דומה ברחוב פרנקפורט[13][15].[ג] המבנה המורחב הכיל פיר אור מלבנים מזוגגות בצד המזרחי, בגודל 11 מטרים רבועיים. עם השלמתו, גובהו של הבניין הגיע ל-102 מטרים עד לקצה המגדל[17].

קבלנים וספקים רבים סיפקו את החומר הן למבנה המקורי והן לתוספותיו. יסודות הגרניט, לבנים, בטון, זכוכית, עבודות גבס, ריצוף ושיש, ברזל, צפחה, תריסי חלונות ועבודות עץ, כולם סופקו על ידי חברות שונות. קבלנים אחרים נשכרו להתקנת מערכות חימום קיטור, מעליות, אינסטלציה, גז, אור, צינורות פניאומטיים וצינורות דיבור[13][18].

חזית

גג המנסארד של הבניין המורחב, כפי שנראה מצפון-מזרח בשנת 1966, רגע לפני ההריסה.

כפי שנבנה במקור, חזיתותיו הדגישו והבליטו את עמודיו התומכים ההיקפיים, שהיו עשויים מלבני "מרצפות קרוטון" שהונחו בצמנט פורטלנד, בעוד שהקירות הפנימיים היו עשויים מלבני Haverstraw שהונחו בצמנט רוזנדייל[12][19]. העמודים התומכים הבולטים, חילקו למעשה את החזית לכל גובהה למעיין "מפרצים" שקועים. בכל חזית ברחובות פרנקפורט, ספרוס ונאסאו היו למעשה ארבעה "מפרצים" שקועים, וכל "מפרץ" הכיל בדרך כלל שלושה חלונות בכל קומה[4]. ברחוב נסאו, רוחב ה"מפרץ" השני מדרום היה ברוחב שני חלונות בלבד, במידה מוערכת של 0.91 מטרים לכל חלון, ובראשו מגדל שעון דמוי מגדל פעמונים בגודל 5.2 מטרים רבועיים[4][12]. בנוסף, בשל צורת המגרש עליו נבנה, החזית של רחוב נסאו הורחבה מעט כלפי חוץ: שני ה"מפרצים" הצפוניים באותה חזית, מצפון למגדל השעון, כיוונם נטה יותר לצפון-מערב בהשוואה לשני ה"מפרצים" הדרומיים[10]. בחזית רחוב נסאו היה גם לוח מודעות, שהציג כותרות מרכזיות להמונים בפארק העירייה[20].

המרתף המוגבה ממפלס הרחוב והקומה הראשונה חופו באבני גרניט מסותתות. הכניסה הראשית ברחוב נסאו, בבסיס מגדל השעון, הייתה מוקפת בעמודי גרניט קווינסי גדולים ומלוטשים. נדבכים אופקיים מובלטים "כרכו" את המבנה מעל הקומה הראשונה והשנייה[19][21]. הקומה השנייה עד השמינית, כפי שנבנו במקור, הורכבו ברובן מלבני בולטימור מלט שחור בעלות תבליטים חזותיים; גרניט נסורה הורכבה סביב חלונות, כרכובים ומגדלים. החזית הכילה גם עיצובים גאומטריים בלבנים, שחורות ולבנים אדומות. הקומה השנייה עד הרביעית, והקומה החמישית עד השביעית, הודגשו כקבוצה אחת, עם נדבכים אופקיים מעל הקומות הרביעית והשביעית. בראש הקומה הרביעית קשתות שטוחות והקומה השביעית הוקפה בעמודי גרניט מלוטשים קטנים יותר[12][19]. אלה חילקו את החזית לסדרה של ארקדות עם קשתות שטוחות[22]. כרכוב גרניט בולט עבר מעל הקומה השביעית, בעוד שבקומה השמינית היו עמודוני גרניט בין כל רצף של חלונות[12][19].

הקומות התשיעית והעשירית המקוריות היו מקורות בגג מנסארד, עם חלון קוקיה[12][19]. הקומה העשירית הייתה עליית גג, בגובה שלא עלה על 2.10 מטרים, ושימשה כחלל טכני לציוד האוורור המקורי, מכונות המעלית ומיכלי המים[10]. למגדל השעון המקורי הייתה מרפסת גרניט בגובה 46 מטרים מעל המדרכה במפלס הרחוב, וארבעה לוחות שעון בקוטר 4.6 מטרים[4][12]. בתוך מגדל השעון, היו שלוש קומות נוספות מעל הקומה השמינית, אך הן שימשו לאחסון[10]. הגג הראשי התנשא לגובה של 47 מטרים מעל פני הקרקע. מגדל השעון התנשא לגובה של 79 מטרים, כולל גג פירמידלי של 4.9 מטרים וקצה מברזל[12][23][24].

לאחר הרחבתו ב-1907, הבניין היה בן תשע-עשרה קומות. העיצוב של שמונה הקומות הנמוכות ביותר נשמר ברובו ללא פגע, והמשיך כלפי מעלה עם שינויים לקומה השש עשרה, ובחלק העליון היה גג מנסארד בן שלוש קומות. עיטורי חלונות גרניט היו רק בתשע הקומות הראשונות[4]. גג המבנה המורחב הוקף במסילות נחושת בראשו[17]. גג מגדל השעון נבנה מחדש בדיוק כפי שהיה בבנייה המקורית[7]. הגג השטוח מעל רוב הבניין היה במפלס 70 מטרים מעל המדרכה, בעוד מגדל השעון היה 83 מטרים מעל המדרכה. הקצה של מגדל השעון החדש התנשא לגובה של 102 מטרים, והכיל שבשבת רוח מנחושת[17].

יסודות

היסודות של הבניין המקורי ותוספתו משנת 1881 נחו על שכבה חולית יציבה בעומק 9.1 מטרים מתחת לפני הרחוב, כאשר שכבת הסלע הבסיסית הייתה בעומק 26.4 מטרים[25]. קירות היסוד נשענו על מצע בטון ברוחב 3.0 מטרים ובעובי 46 סנטימטרים, שהיה ממוקם 7.6 מטרים מתחת לפני הקרקע. מצע הבטון היה עשוי מתערובת של מלט, חול, חצץ ואבן; זו הייתה שיטה חדשה יחסית בהנדסת יסודות בעיר באותה תקופה, שכן היא הייתה גם מהירת התקשות וגם מוצקה במיוחד לאחר שהתקשתה[12][26][27]. מעל מצע הבטון היה נדבך של לוחות גרניט בעובי 46 בנטימטרים וברוחב בין 2.0 ל-3.0 מטרים. קירות היסוד עצמם היו בעובי של 2 מטרים ועשויים מלבנים עדינות של צמנט פורטלנד[21][26] מיד מעל מיטת היסוד היה מרתף ובו קמרון למכונות דפוס[28].

ביסודות של התוספת משנת 1907 ברחוב פרנקפורט נעשה שימוש בכלונסאות פלדה. משקל הכלונסאות היה 170 קילוגרמים למטר מרובע והוחדרו קרוב מאוד לקירות היסוד המקוריים, כאשר ראשי הכלונסאות בוצעו בגובה של 30 סנטימטרים מעל תחתית הביסוס של הבניין המקורי[29].

מאפיינים

מאפיינים מבניים

הקירות החיצוניים של הבניין המקורי היו נושאי עומס. לפיכך, הם היו עבים יחסית בבסיסם, ונעשו צרים יותר בשיעור של 10 סנטימטרים בכל קומה וקומה מעל פני הקרקע[21][23][30]. עוביים של קירות מגדל השעון נמדדו מעובי של 1.8 מטרים בבסיסם ועד לעובי של 1.01 מטרים מתחת לפני השעון. עובי קירות החזית הראשית נע בין 1.58 עד 0.81 מטרים, ועובי הקירות האחוריים והצפוניים נע בין 1.52 עד 0.91 מטרים[21]. לקיר המחיצה הדרומי של מגדל השעון היה עובי של 1.42 מטרים בבסיסו ו-0.91 מטרים בחלקו העליון[28]. החלונות הותקנו בסמוך לפני השטח החיצוניים של הקירות הנושאים, ולכן נראו לאדם שעמד בתוך הבניין כשקועים עמוק פנימה, במיוחד בקומות התחתונות[30]. התוספת המאוחרת של עשר הקומות העליונות נבנתה בשיטת מסגרת שלד פלדה, וכך גם התוספת משנת 1907 לאורך רחוב פרנקפורט. הבנייה של הבניין המקורי נחשבה חזקה מספיק כדי לתמוך בשלד הפלדה של הקומות הנוספות[17][31].

החלק הפנימי תוכנן להיות חסין אש והכיל קורות ברזל לתמיכת הרצפות שבדרך כלל היו מרוחקות 1.8 מטרים זו מזו. בין כל מספר קורות הוצבו קשתות שטוחות, עשויות מגושי בטון חלולים, שנוצקו לקוביות זוויתיות כדי להידמות לאבני קשת. התומכות האנכיות היו עשויות מלבנים, ולא מברזל, בגלל סכנת הרגישות לאש של עמודי ברזל[24][25][28]. הרצפות כוסו באריחים, ואילו מחיצות הפנים היו עשויות מאריחים או גבס[19][23]. גרמי המדרגות היו עשויים מאבן ומעקותיהם מברזל יצוק. עץ שימש רק כאלמנט דקורטיבי במשרדים, צעד שנתפס בזמנו כדי להקטין או למנוע סכנת שריפה[23][24][28]. מאפיינים מבניים אלו נכללו גם בהרחבה משנת 1882 של הבניין לרחוב פרנקפורט[14].

פנים

מסדרון פנימי כפי שנראה בשנת 1966, רגע לפני ההריסה.

כאשר נפתח הבניין בשנת 1875, ההגעה אל הקומה הראשונה הייתה באמצעות מהלך של תשע מדרגות בתוך פרוזדור ממש בתוך הכניסה הראשית[28]. מסדרון הכניסה הראשי היה בעל תקרת לבנים עם צלעות קמורות צולבות משיש. את החלל בקומה הראשונה שהיה בפינת הרחובות ספרוטס ונסאו תפס חדר הספירה (Count room) של הטריבון; בחלל היה דלפק שיש שהשתרע על פני כל אורך החדר[19][25][28]. כשהושלם ב-1882, הציע הבניין 150 חדרים זמינים להשכרה במרתף ובקומה השנייה עד השמינית[17]. המסדרונות הראשיים בכל קומה רוצפו באריחים וחופו בשיש כחול-אפור על הקירות[25]. גבהי הקומות קטנו בדרך כלל בקומות הגבוהות יותר: תקרת המרתף הייתה בגובה של 5.43 מטרים, לקומה הראשונה הייתה תקרה בגובה של 4.75 מטרים והתקרה בקומה השמינית הייתה בגובה של 3.7 מטרים[30]. בקומה התשיעית המקורית מתחת לגג המנסארד, גובה התקרה היה 7.0 מטרים[30], והיו בה חדרי העריכה, התחביר, ההגהה והשבלונות של הטריבון[19][32].

שלוש מעליות שירתו את הבניין בתכנון המקורי[19]. שתיים ברחוב נסאו נכללו בקטע הראשוני שנפתח ב-1875[25][28], והשלישית התווספה כחלק מהרחבת 1882 לרחוב פרנקפורט[14]. כמו כן הותקנה מערכת שפופרות אוויר כדי שניתן יהיה לשלוח מסמכים בין הקומות, והותקנו רדיאטורים בכל חדר[28].

בהרחבה של 1907 הועברו מתקני הטריבון לקומה הראשונה והשנייה, כדי להיות קרובים יותר לאולמות העיתונות במרתף. חדר הספירה בקומה הראשונה נשאר כמעט ללא שינוי. בקומות העליונות היו 535 חדרים שהועמדו להשכרה. נוספו שני גרמי מדרגות ושמונה מעליות הידראוליות, בעוד ששתי המעליות המקוריות ברחוב נסאו הוסרו והפכו לחצרות אור. המדרגות בפרוזדור הכניסה הוסרו כדי לספק חיבור ישיר לשמונה המעליות החדשות[5][17]. ארבע מתוך שמונה המעליות החדשות שירתו את כל הקומות; שלושה חיברו את הלובי עם הקומות האחת-עשרה עד התשע-עשרה; והמעלית האחרונה רצה רק לקומה השתים עשרה. המעלית ברחוב פרנקפורט נשמרה כמעלית משא[33].

היסטוריה

בתקופה שבין תחילת המאה ה-19 לשנות ה-20 של המאה ה-20, התפתח האזור ל"שדרת העיתונים" של העיר ניו יורק. מספר בניינים ששימשו כמטות המשרדים הראשיים של עיתונים נבנו לאורך רחוב פארק רו (אנ'), ממש מערבית לרחוב נסאו, וכללו בין היתר את בניין פוטר (אנ'), בניין פארק רו, בניין הניו יורק טיימס ובניין ניו יורק העולמי[34][35]. מערכת העיתון הניו-יורק טריביון ועיתונים אחרים היו בין הראשונים שבנו גורדי שחקים מוקדמים עבור המטה הראשי שלהם[36]. הבניין מראשוני גורדי השחקים להם היו מעליות. במקביל, בית הדפוס הוקם ברחוב ביקמן, בלוק אחד דרומית לבניין טריביון[34][37].

עיתון הניו יורק טריביון נוסד בשנת 1841 על ידי הוראס גרילי[38]. לפני בניית בניין ניו יורק טריביון, אכלס הטריביון שני מבנים על מגרש בצומת הרחובות ספרוס ונסאו. הבניין הראשון נהרס בשריפה בפברואר 1845 ומבנה לבנים חדש בן חמש קומות הושלם באותו מקום שלושה חודשים לאחר מכן. ב-1857 נבנה אגף ברחוב ספרוס, בגודל 15x15 מטרים[7].

תכנון ובנייה

שרטוט של המבנה המקורי לפני הרחבתו

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19, הטריביון הפך לשם לאומי ידוע, וגרילי התמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1872 כמועמד המפלגה הרפובליקנית הליברלית (אנ') והדמוקרטית[39]. המטה בן חמש הקומות, שנודע אז בשם "רוקרי", נחשב למיושן מבחינה תפקודית וקטן מדי לפעילות הטריבון[20]. במקביל לקמפיין הנשיאותי של גרילי, הטריביון חיפש לבנות מטה חדש במגרש עליו עמד[7][40]. תוך פחות מחודש לאחר תבוסתו בבחירות בנובמבר 1872 מת גרילי[40], אך התוכניות לבניין החדש נמשכו תחת העורך הראשי של טריביון, וייטלואו ריד (אנ'), שדחף להקמת מטה משרדים מרווח וחסין אש[32].

קיימות ראיות לכך שהתקיימה כנראה תחרות עיצוב אדריכלי עבור הבניין[19][40]. קיים תיעוד של עיצוב שלא זכה מאת יאשיהו קליבלנד קיידי (אנ'), שפורסם לראשונה ב-1874 וכלל מספר שכבות של ארקדות קשתיות-עגולות על החזית וכן מגדל פעמונים פינתי[40]. ריד בחר בסופו של דבר בריצ'רד מוריס האנט לאדריכל[7][22], והאנט הגיש תוכניות לבניין בן שמונה קומות למחלקת הבניינים של העיר ניו יורק ביוני 1873[41].

בתחילת 1873 נרכש נדל"ן ברחובות נסאו ופרנקפורט עבור המבנה החדש[7]. הריסת בניין הטריביון השני הושלמה במאי 1873 בפרק זמן של שבועיים[9][12], והעבודה על היסודות החלה בתחילת יוני. חלקו המערבי של הבניין החדש, שפנה לרחוב נסאו, אמור היה להסתיים תחילה, ואילו החלק המזרחי ברחובות ספרוס ופרנקפורט היה מתוכנן להיבנות מאוחר יותר, לאחר שפג תוקפם של חוזי החכירה הקיימים באתרים[42]. אבן הפינה הונחה ב-24 בינואר 1874[9]. בשלב מסוים לאחר תחילת הבנייה, גובה הבניין הוגדל משמונה לעשר קומות, כך גובהו התנשא ל-79 מטרים והוא עלה על גובהו של בניין וסטרן יוניון טלגרף (70 מטרים)[10]. ה"ניו יורק סאן" (אנ'), אשר אכלס בניין סמוך ברחובות נסאו ופרנקפורט, הגיש תביעה בתחילת 1874 נגד הבעלים של הטריבון, וקבע כי בניית בניין הטריבון פלשה לנכס של הסאן[43]. בנוסף, בן נגר וקבלן ברזל נהרגו בתקריות נפרדות במהלך בניית הבניין[44][45].

השלמה וסוף המאה ה-19

ב-10 באפריל 1875 הודיע הטריביון כי החל להוציא לאור מהבניין החדש[9][12]. לחלק הראשוני של הבניין הייתה חזית של 27 מטרים לאורך רחוב נסאו ו-15 מטרים ברחוב ספרוס; שאר החזית ברחוב ספרוס הייתה שייכת לבית הדפוס של הטריביון באותה עת[46]. שטח הקומות המקוריות של 34.98 מטרים רבועיים לכל קומה, היה קטן דיו כך, שכל המשרדים הוארו ישירות על ידי החלונות[28], וקירות הבנייה העבים תפסו מחצית משטח הקומה הראשונה.[ד][30] בהתחלה, חדרי העריכה היו בקומה השמינית ואילו חדר התחביר בקומה התשיעית[19][25]. עיתון בפילדלפיה קבע, "אין עורך ראשי בעיר שתנאיו שווים לכתב הזוטר ביותר ב"טריביון"[20].

העבודות על האגף הנוסף של הבניין, שהשתרע עד לרחוב פרנקפורט, החלו ב-12 ביולי 1881 והסתיימו ב-1882[2][7]. התוספת ברחוב פרנקפורט הייתה חלק מהתוכניות המקוריות של האנט, אם כי רהט היה רשום כאדריכל האחראי[2][14]. לאחר השלמת ההאגף הנוסף, אורכי החזיתות הכלליות שנמדדו היו 30 מטרים לאורך רחוב ספרוס ו-8.8 מטרים לאורך רחוב פרנקפורט, בעוד שחזית רחוב נסאו נותרה ללא שינוי[5]. פסל הוראס גרילי (אנ') מאת ג'ון קווינסי אדמס וורד (אנ') נחשף מול אחד מחלונות קומת הקרקע של הבניין ב-1890[47].

לפי המגזין הבריטי The Building News, המבנה נחשב במקור "כפיסת איוולת" ללא דיירים "שיסתכנו לשכור בו", בגלל האופי החדש יחסית של גורד השחקים המוקדם[25]. עם זאת, "מדריך ומרשם הנדל"ן" קבע ב-1882 כי בנייני טריביון, טיימס, מורס (אנ') וטמפל קורט (אנ') היו קרובים לבתי המשפט של המרכז האזרחי, מה שהפך את הבניינים הללו לאידיאליים עבור עורכי דין[48]. עד פברואר, מרשם הנדל"ן דיווח שמשרדים רבים בבניין טריביון, ובבנייני קלי (אנ'), מילס (אנ') ומרקאנד הסמוכים כבר היו "מושכרים, ובמחירים הוגנים מאוד". היה זה חלק ממגמת העלייה הכללית בביקושים לחללי משרדים במנהטן תחתית[49]. The Building News כתב ב-1883 שהקמת הבניין עלתה 200,000 ליש"ט (כ-25.85 מיליון דולר במונחים כלכליים של 2020) לא כולל עלויות קרקע, אך הוא בעל הכנסה שנתית של 15,000 ליש"ט (כ-1.93 מיליון דולר במונחים כלכליים של 2020). זה העניק לבניין החזר השקעה בשיעור של 6%–7% בשנה, לא כולל שטח משרדי הטריבון, שלא הכניס דמי שכירות[23][50]. הקומות האחרות הכילו דיירים מסחריים, כולל חברת הומר לי בנק נוט (Homer Lee Bank Note Company), עיתון בשם The Morning Journal[51], ומשרדיו של איש העסקים והממציא צ'ארלס א. צ'יבר (אנ')[52]. המרתף הושכר לטובת סלון, עובדה שהעיתון המתחרה, הניו יורק טיימס, לעג לה לאור התנגדותו של גרילי לשתייה חריפה[11].

בניין ניו יורק טריביון חווה מספר שריפות בהיסטוריה המוקדמת שלו. ההשקעה בחומרים מעכבי בעירה בזמן הקמתו, הוכיחו עצמם והגבילו את התפשטות האש במבנה. בשריפה של 1888 ניזוקה תכולת משרדי הטריבון במידה רבה, אם כי נגרם נזק מבני מועט לבניין עצמו[53]. בשריפה של 1890 שפרצה במרתף הבניין, נגרם נזק רק לשני חדרים במרתף בלבד. בזמנו דיווח ה"טריביון" כי בעבר התרחשו שם שתי שריפות: השריפה של 1888 ושריפה נוספת ב-1881[51]. שריפה נוספת בבניין בשנת 1900 גרמה לנזקים בצנרות המים[54].

הרחבה נוספת ותחילת המאה ה-20

מבט על שדרת העיתונות בשנת 1900. בניין טריביון במרכז.

באוגוסט 1903 הודיעה אגודת טריביון שהבניין יורחב מעשר לתשע-עשרה קומות, לפי התכנון של האדריכלים ד'אונץ' (D'Oench & Yost) ויוסט ול. טיויארד (L. Thouyard). גג המנסארד המקורי יוסר כדי לפנות מקום לבניית הקומות החדשות, מגדל השעון יוסר וייבנה מחדש על גבי הבניין החדש, ואגף בן 19 קומות ייבנה ברחוב פרנקפורט כך שיתאים לבניין בעל הקומות הנוספות. הטריביון יעבור לקומה הראשונה והשנייה, ויבוצעו שינויים במעליות ובכניסה[5]. באוקטובר 1903, הטריביון רכש את הקרקע ברחוב פרנקפורט, כולל בניין שבו שכן עיתון הניו יורק אמריקן (אנ')[55]. חוזה כללי לבנייה נחתם עם D.C. Weeks & Son, שהחל לעבוד במאי 1905[56]. העבודה הסתיימה ב-1907[7].

אוניברסיטת פייס, שנוסדה בשנת 1906, שכרה את כיתת הלימוד הראשונה שלה בבניין בשנת הקמתה וב-1907 שכרה כיתות לימוד נוספות[57]. בבניין המורחב שכן גם מטה נציבות השירות הציבורי של ניו יורק (אנ'), שעבר לבניין בשנת 1907. משרדיה הראשיים של הנציבות היו בקומה ה-14, היה לה גם חדר דוודים בקומה ה-3 ומחלקת הנדסה בקומה 19 ועליית הגג[58]. עד 1914, הטריביון חיפש להעביר את המטה שלו למרכז העיר מנהטן. במקביל, ה"ניו יורק סאן" הודיע על כוונתו לעזוב את הבניין הסמוך ברחובות נסאו ופרנקפורט, והצעת הטריבון לרכישת בניין הסאן נדחתה[59]. פסל גרילי בחזית הבניין הועבר לפארק בניין העירייה ב-1916[60].

הטריביון חיפש לבנות מטה חדש בתחילת שנות ה-20 של המאה העשרים, ובדצמבר 1921 קנה שני מגרשים ברחוב 40 במידטאון מנהטן[61][62]. באותה תקופה חתם הטריביון על חוזה למכירת הבניין שלו ברחוב נסאו ל-S.M. Banner ו-H.E. Mitler, שנכנס לתוקף במאי 1923[63]. הסוחר בדימוס ויקטור וולצ'מן, יחד עם שותפו אלווין ס. הארטה, חכרו ב-1922 את הבניין ל-21 שנים, בשכר דירה נטו של 5 מיליון דולר[3][64]. בין שאר הדיירים בבניין באותה תקופה היו סינדיקט של סופרים ואמנים, תאגידי נייר, עורכי דין ומפרסמים[65]. לפני כניסת התוקף למכירת הבניין, תבעו וולצ'מן והארט את החברה של באנר ומיטלר, תאגיד הבניין אקול (Akul), בטענה שאקול הציג את ערכו של הבניין במרמה. אקול סירב אפוא לשלם את יתרת מחיר הרכישה לטריבון, והמכירה בוטלה, כאשר העיתון המשיך להחזיק בנכס[66]. הטריביון עצמו עבר למעלה העיר לרחוב 40 באפריל 1923[67].

שימוש מאוחר יותר והריסה

בסוף 1925 התכוון פרנק מאנסי (אנ'), הבעלים של ה"סאן", לרכוש את בניין טריביון. לאחר מותו של מאנסי באותה שנה, המשיכה חברת פרנק א. מאנסי את הליכי הרכישה והיא הושלמה במאי 1926, מתוך כוונה להחזיק בנכס כהשקעה[68][69]. בשנת 1928 העבירה חברת מאנסי את הבעלות על הבניין, יחד עם מספר בניינים נוספים באותו בלוק, למוזיאון אסטייטס בע"מ (Museum Estates Inc.), חברה המייצגת את מוזיאון המטרופוליטן לאמנות[6][70]. בשנת 1935 חלק מחלל הקומה הראשונה והשנייה הוסב לאולם קולנוע קטן. העבודה כללה שבירת חלקים מהקומה השנייה, ובמהלך ההסבה נתמכו שבע עשרה הקומות העליונות של הבניין על מַגְבֵּהַּים הידראוליים עד להצבת המסבכים החדשים לתיאטרון.[71] חלק אחר של המרתף, הקומה הראשונה והקומה השנייה הפכו למסעדה ב-1936[72].

בשנת 1942 מכר מוזיאון אסטייטס בע"מ את בניין טריביון לסינדיקט השקעות אשר קנה גם מספר נכסים נוספים באותו בלוק[73][74]. שלוש שנים מאוחר יותר, עברה הבעלות לסינדיקט אחר בשם נסאו קורפ 154 (154 Nassau Corp)[70][74] ובשנת 1946, הבניין עבר לבעלות של Borrock, Steingart & Borrock[75]. בשנות ה-50 של המאה העשרים, הבניין היה מוכר בשם בניין נסאו-טריבון, והוא נמכר ב-1956 לסינדיקט השקעות בראשות פרדריק וו. גהלה[8][75] הסינדיקט תכנן לשדרג את הבניין באמצעות תוספות של ציוד ושירותים כגון מיזוג אוויר[8]. שנתיים לאחר מכן, ויליאם גרינברג ורוברט גרין חכרו את הבניין ל-21 שנים תמורת מחיר שכירות מצטבר העולה על 9 מיליון דולר[76][77].

בניין ניו יורק טריביון נהרס ב-1966 כדי לפנות מקום לפייס פלאזה 1 (אנ')

במאי 1966, הודיעה אוניברסיטת פייס כי תהרוס את בניין ניו יורק טריביון כדי לפנות מקום לפייס פלאזה 1 (אנ'), כחלק מפיתוח רחב היקף של האזור כולו[78]. ביולי 1966, הפקיעה העירייה את הבניין, ופייס לקחה את הבעלות על המגרש שישה חודשים לאחר מכן[9]. "חברת ג'יי הריסות" (Jay Demolition Company) נשכרה לבצע את עבודות הריסת הבניין. האבק הרב שנוצר בשלב ההריסה גרר הוצאת מספר זימונים לקבלן בגין זיהום על ידי משרד המבנים. על זימונים אלה ערער משרד הנדל"ן בעיר, שטען כי הזימון מעכב את פיתוח האתר[79]. אתר בניין טריביון היה "גוש הריסות" עד שהחלה הבנייה בפייס פלאזה 1 בדצמבר 1966[80].

פייס פלאזה 1 נפתח בסופו של דבר ב-1970[81]. קיימים מעט תיעודים לקיומו של בניין הטריבון וכאשר מוזיאון גורדי השחקים לא הצליח למצוא מספיק חומרים על הבניין עבור תערוכת גורדי שחקים משנת 2012, כתב כריסטופר גריי מהניו יורק טיימס כי הבניין "נעלם כמעט ללא עקבות"[11].

מורשת

עם השלמתו קיבל הבניין ביקורות שליליות ברובן. לפי היסטוריוני האדריכליות שרה לנדאו וקרל וו. קונדיט, "לאף אחד מעולם לא היה הרבה מה לומר על המאפיינים האדריכליים של הבניין"[10][11]. עיתון הבולאטין (אנ') בנורוויץ', קונטיקט, התייחס למבנה כ"מסבאה נהדרת" ו"הסאן" השווה את המבנה לבית זיקוק לסוכר[11]. קטע היתולי של הניו יורק טיימס משנת 1879 התחיל בהלצה "תעלומת בניין טריביון מבלבלת באופן ממושך את חקירותיהם של הארכאולוגים המלומדים ביותר שלנו" והמשיך לבהמצאה של מספר היסטוריות דמיוניות עבור המבנה, שהמאמר ראה בו "אנדרטה אצילית של משכנתאות שעלו על רכושם של בעלי המניות של טריביון."[82] מונטגומרי סולייר (אנ'), שכתב עבור "העולם" (The World), התייחס לבניין כ"אוסף בוהק של אדום ולבן ושחור, שהזמן לעולם לא יכול לרכך"[11]. אלפרד ג'יי בלור, בן זמנו של האנט, תיאר את ניגודיות הצבעים בחזיתות כ"אלימה מדי" ואת הצורה הכללית כ"ראוותנית במיוחד" בגלל השינוי בגובה ברחוב נסאו[10][83]. גם גג המנסארד של הבניין המקורי נתפס כגדול מדי בהשוואה לשאר הקומות[10]. מדריך ומרשם הנדל"ן כתב עליו שהוא "דוגמה יפה לשימוש מיותר [של המנסארד] היא בניין טריביון החדש, שבו הגג הוא רק קומה נוספת ומרחיקת לכת."[84]

מנגד, היו גם מעט ביקורות חיוביות על עיצובו. בלור הצהיר שלמרות הניגודיות של החזית והפרופורציות, בניין טריביון היה אחר "אחת הדוגמאות החינניות ביותר שקיימות... שבאמצעותן הושרשו קווים נאו-קלאסיים עם סנטימנט גותי"[83]. אף על פי שהריסת בניין טריביון לא סוקרה במידה רבה, מנהל מוזיאון ברוקלין באותה תקופה, תומאס ס. בוכנר (אנ'), כינה את ההריסה "קורעת לב" וכי הבניין היה "קונצרן ויקטוריאני מפואר בצבע רוסקיני מפואר"[11].

המבנה המקורי של האנט תואר כאחד משלושה גורדי שחקים מוקדמים ומשפיעים של מנהטן תחתית, יחד עם בניין אקוויטבל לייף ובניין וסטרן יוניון טלגרף[85][86]. בנייני ניו יורק טריביון ווסטרן יוניון טלגרף מצוטטים באופן שונה בתור גורדי השחקים הראשונים אי פעם[86][87], או גורדי השחקים הגדולים הבאים אחרי בניין אקוויטבל לייף בזכות הזינוק המשמעותי שלהם בבניה לגובה[88][89]. המבקר וינסטון וייסמן קבע כי בניין ניו יורק טריביון מתויג כגורד שחקים חלוצי, ואמר: "האפקט הכולל של העיצוב אינו אלגנטי. הוא מבני."[50][90]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בניין ניו יורק טריביון בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ החלק המקורי של הבניין תואר בעיתון הניו יורק טריביון בשנת 1882 כמשתרע על 28 מטרים ברחוב נסאו ו-30 מטרים ברחוב ספרוס[2]. בשנת 1922 אפיין "הניו יורק טיימס" את האתר באורך 27 מטרים בנסאו ו-30 מטרים על ספרוס[3].
  2. ^ הבניין המקורי תואר ב"טריביון" בשנת 1882 כבעל 11 קומות "כולל קומת הקרקע", עם קומה 12 נוספת למגורי שוערים ומסעדה לעובדי ההדפסה[2]. מבקרי האדריכלות שרה לנדאו וקרל קונדיט כתבו כי בבניין היו תשע קומות שמישות, מרתף ועליית גג בקומה עשירית[10].
  3. ^ לנדאו וקונדיט מצהירים כי ההרחבה התרחשה בין 1903 ל-1905[16], אך מרישומי הטריביון עצמו עולה כי זו הייתה תקופת התכנון, וכי ההרחבה הושלמה רק ב-1907[7].
  4. ^ בתוך קו ההיקף החיצוני של החזית, הקומה הראשונה כיסתה שטח של 34.98 מטרים רבועיים, מתוכם השטח מתחת לקירות הבנויים היה 17.4 מטרים רבועיים[30].

הערות שוליים

  1. ^ "Tribune Building, 154 Printing House Square, Nassau & Spruce Streets, New York, New York County, NY". Library of Congress. Archived from the original on July 11, 2017. Retrieved December 29, 2017.
  2. ^ 1 2 3 4 5 Historic American Buildings Survey 1969, p. 37.
  3. ^ 1 2 3 "Old Tribune Building Leased". The New York Times. October 18, 1922. ISSN 0362-4331. Archived from the original on September 29, 2020. Retrieved September 20, 2020.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Historic American Buildings Survey 1969, p. 42.
  5. ^ 1 2 3 4 "Tribune Building Plans; Structure to Be Raised From Ten to Nineteen Stories. Will Be Visible Within a Radius of Twenty-five Miles From the City Hall – Tower to Be Rebuilt". The New York Times. August 22, 1903. ISSN 0362-4331. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 22, 2020.
  6. ^ 1 2 Historic American Buildings Survey 1969, p. 32.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 New-York Tribune 1907, p. 60.
  8. ^ 1 2 3 "Landmark is Sold in City Hall Area; Old Nassau-Tribune Building Will Be Modernized-- Deals in New Jersey". The New York Times. July 6, 1956. ISSN 0362-4331. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 20, 2020.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Historic American Buildings Survey 1969, p. 34.
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Landau & Condit 1996, p. 85.
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Gray, Christopher (May 3, 2012). "Black and White and Red All Over". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on May 8, 2017. Retrieved September 22, 2020.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 New-York Tribune 1875, p. 9.
  13. ^ 1 2 3 Landau & Condit 1996, p. 409.
  14. ^ 1 2 3 4 "At last the Tribune building is to be extended according to the original plan..." The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 27, no. 686. May 7, 1881. pp. 453–454. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  15. ^ "New York Tribune Building". Emporis. Archived from the original on March 6, 2014. Retrieved September 20, 2020.
  16. ^ Landau & Condit 1996, p. 297.
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 New-York Tribune 1907, p. 61.
  18. ^ Historic American Buildings Survey 1969, pp. 34–35, 37–38.
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Historic American Buildings Survey 1969, p. 36.
  20. ^ 1 2 3 "The Tribune Has Had Five Buildings, Including One of City's Earliest Skyscrapers". New York Herald Tribune. April 13, 1941. p. I24. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  21. ^ 1 2 3 4 New-York Tribune 1875, pp. 9, 12.
  22. ^ 1 2 Landau & Condit 1996, pp. 84–85.
  23. ^ 1 2 3 4 5 "Sky Building in New York". The Building News. Vol. 45. September 7, 1883. pp. 363–364. Archived from the original on July 5, 2020. Retrieved September 23, 2020.
  24. ^ 1 2 3 "The New York Tribune Building". Scientific American. Vol. 32, no. 18. May 1, 1875. p. 274. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020.
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Landau & Condit 1996, p. 89.
  26. ^ 1 2 Historic American Buildings Survey 1969, pp. 35–36.
  27. ^ Landau & Condit 1996, pp. 87–89.
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 New-York Tribune 1875, p. 12.
  29. ^ "Tax Rate Fixed". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 76, no. 1950. July 29, 1905. p. 204. Archived from the original on October 1, 2020. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 Landau & Condit 1996, p. 87.
  31. ^ "Tribune Building Addition.; to Add Nine More Stories and Build a Nineteen-story Annex". The New York Times. March 14, 1905. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 2, 2020. Retrieved September 22, 2020.
  32. ^ 1 2 Willis, Carol. "The Skyscraper Museum: News Paper Spires Walkthrough; Tribune Building". The Skyscraper Museum. Archived from the original on February 16, 2022. Retrieved September 23, 2020.
  33. ^ New-York Tribune 1907, p. 62.
  34. ^ 1 2 "(Former) New York Times Building" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. March 16, 1999. p. 2. Archived (PDF) from the original on November 4, 2021. Retrieved September 20, 2020.
  35. ^ Jackson, Kenneth T., ed. (2010). The Encyclopedia of New York City (2nd ed.). New Haven: Yale University Press. p. 893. ISBN 978-0-300-11465-2.
  36. ^ "Fulton–Nassau Historic District" (PDF). National Register of Historic Places, National Park Service. September 7, 2005. p. 27. Archived (PDF) from the original on February 19, 2021. Retrieved September 20, 2020.
  37. ^ "Paternoster Row of New-York". New York Mirror. Vol. 13. May 14, 1836. p. 363. Archived from the original on July 15, 2020. Retrieved September 23, 2020.
  38. ^ Cortissoz, Royal (1923). The New York Tribune: Incidents and Personalities in Its History. New York Tribune. p. 66. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020.
  39. ^ Landau & Condit 1996, pp. 83–84.
  40. ^ 1 2 3 4 Landau & Condit 1996, p. 84.
  41. ^ "Buildings Projected". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 11, no. 274. June 14, 1873. p. 282. Archived from the original on March 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  42. ^ "Tribune Reconstruction: the Change of Base". New-York Tribune. June 7, 1873. p. 7. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 14, 2020 – via newspapers.com
  43. ^ "The New Tribune Building". The New York Times. March 4, 1874. ISSN 0362-4331. Archived from the original on March 31, 2022. Retrieved September 23, 2020.
  44. ^ "A Sad Building Accident: Death of a Contractor's Son at the New Tribune Building". New-York Tribune. July 9, 1874. p. 5. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 14, 2020 – via newspapers.com open access.
  45. ^ "An Accident in the Tribune Building". New-York Tribune. August 17, 1874. p. 10. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 14, 2020 – via newspapers.com open access.
  46. ^ Historic American Buildings Survey 1969, p. 35.
  47. ^ "It is Unvailed [sic"]. Brooklyn Daily Eagle. September 20, 1890. p. 6. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via newspapers.com open access.
  48. ^ "Real Estate" (PDF). The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 57, no. 740. May 20, 1882. p. 501. Archived (PDF) from the original on June 29, 2020. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  49. ^ "All About Rents". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 29, no. 726. February 11, 1882. p. 120. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  50. ^ 1 2 Landau & Condit 1996, p. 90.
  51. ^ 1 2 "The Fire Record: Flames in the Tribune Building That the Structure is Fire-proof Completely Proved Driven From Their Beds on a Cold Night a Wine Factory Burned". New-York Tribune. January 18, 1890. p. 1. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 14, 2020 – via ProQuest.
  52. ^ Western Electrician. Electrician Publishing Company. 1900. p. 298. Archived from the original on April 3, 2017. Retrieved September 23, 2020.
  53. ^ "Devoured by Flames.; Serious Loss Suffered by the "Tribune's" City Staff". The New York Times. April 2, 1888. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 2, 2020. Retrieved September 22, 2020.
  54. ^ "Fire in Tribune Building; Smoke Drives Out Editors and Compositors of Two Morning Newspapers". The New York Times. June 12, 1900. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 2, 2020. Retrieved September 22, 2020.
  55. ^ "Tribune Building Extension.; Adjoining Property on Frankfort Street Secured – Will Be One of the Largest Office Structures in the City". The New York Times. October 31, 1903. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 2, 2020. Retrieved September 22, 2020.
  56. ^ "Tribune Alterations Begun". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 75, no. 1940. May 20, 1905. p. 1113. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  57. ^ Haught, Lori (October 19, 2006). "Pace still close to home 100 years later". amNewYork. Archived from the original on April 24, 2022. Retrieved September 23, 2020.
  58. ^ "P. S. C. At Home in Tribune Building: at Centre of Greater City's Car Lines". New-York Tribune. September 3, 1907. p. 3. Retrieved September 14, 2020 – via ProQuest.
  59. ^ "The Sun to Move From Old Home; Newspaper Will Occupy Quarters in American Tract Society's Building. Tribune to Move Uptown and the Sun Building May Be Torn Down to Be Replaced by a Modern Structure". The New York Times. August 1, 1914. ISSN 0362-4331. Archived from the original on March 21, 2020. Retrieved September 23, 2020.
  60. ^ "Greeley Statue Goes to City Hall Park: Still Looks Out on Scene of Great Editor's Labors". New-York Tribune. June 16, 1916. p. 9. Retrieved September 23, 2020 – via newspapers.com open access.
  61. ^ "New York Tribune to Move Uptown; Newspaper Hopes to Occupy Modern Home at 219–229 W. 40th St. In May, 1923". The New York Times. December 16, 1921. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 2, 2020. Retrieved September 23, 2020.
  62. ^ "Tribune Lets Go Its Eighty-Year-Old Site: 20-Story Building at Nassau and Spruce on Newspaper Row Sold to H. E. Mitler and S. M. Banner". New-York Tribune. December 24, 1921. p. 1. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  63. ^ "Tribune Building Sold for $3,000,000; H.E. Miller and S.M. Banner Obtain 20-story Structure in Nassau Street". The New York Times. December 24, 1921. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  64. ^ "Recent Leases". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 110, no. 17. October 21, 1922. p. 529 – via columbia.edu.
  65. ^ "Bell Syndicate to Locate In Tribune Building". New-York Tribune. October 6, 1923. p. 8. Retrieved September 14, 2020 – via ProQuest.
  66. ^ "Tribune Keeps Ownership of Former Home: Refusal of Akul Building Co. to Make Payment Foreshadowed by Effort at Speculative Profit". New-York Tribune. June 2, 1923. p. 20. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  67. ^ "Tribune Goes Uptown". Brooklyn Times Union. April 15, 1923. p. 14. Retrieved September 27, 2020 – via newspapers.com open access.
  68. ^ "Old Tribune Building Sold To "The Sun": Sale of Newspaper's Former Home at 154 Nassau St. to Frank A. Munsey Company Is Announced". The New York Herald, New York Tribune. May 1, 1926. p. 1. ProQuest 1112969498. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  69. ^ "Tribune's Old Home Sold to Munsey Co.; Ogden Reid Disposes of Park Row Structure to Owners of the Sun". The New York Times. May 1, 1926. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  70. ^ 1 2 Cooper, Lee E. (June 3, 1945). "Syndicate Takes a Tall Landmark on Nassau Street; the Former Tribune Building Part of Old 'Newspaper Row,' in New Hands". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  71. ^ "Plan Theater in News Rooms of Old Tribune: Expert Engineering Job is Accomplished In Altering Building for Film Plays". New York Herald Tribune. April 28, 1935. p. H1. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  72. ^ "Nassau Street Bank Space Taken for New Restaurant". New York Herald Tribune. April 21, 1936. p. 38. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  73. ^ "Syndicate Takes Downtown Block; Old Tribune Building and 11 Adjoining Structures Sold by Museum Estates". The New York Times. October 2, 1942. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  74. ^ 1 2 Historic American Buildings Survey 1969, p. 33.
  75. ^ 1 2 "Former Tribune Building Opposite City Hall Is Sold". New York Herald Tribune. July 6, 1956. p. A12. ProQuest 1327259096. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  76. ^ "Deal on Nassau Street; Former Tribune Building Is Leased From Syndicate". The New York Times. October 29, 1958. ISSN 0362-4331. Retrieved September 20, 2020.
  77. ^ "Tribune Tower Taken in Lease". New York Herald Tribune. October 23, 1958. p. A5. Retrieved September 23, 2020 – via ProQuest.
  78. ^ Porterfield, Byron (May 20, 1966). "'Newspaper Row' Shrinking Again; The Old Tribune Building on Nassau Is Giving Way to Pace College Center". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on March 23, 2020. Retrieved September 20, 2020.
  79. ^ "City Agencies Clash on Demolition Work". The New York Times. October 27, 1966. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  80. ^ Carroll, Maurice (December 20, 1966). "Ground is Broken for Pace Center; Humphrey and Lindsay Help Dedicate Downtown Site". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved September 23, 2020.
  81. ^ "Pace Dedicates Campus, 3 Given Honorary Degrees". The New York Times. September 15, 1970. ISSN 0362-4331. Archived from the original on August 19, 2020. Retrieved July 17, 2020.
  82. ^ "The Tribune Riddle" (PDF). The New York Times. November 26, 1879. ISSN 0362-4331. Archived (PDF) from the original on November 28, 2021. Retrieved November 29, 2020.
  83. ^ 1 2 Bloor, Alfred J. (October 12, 1876). "Annual Address". Proceedings of the Annual Convention of the American Institute of Architects. Vol. 10. pp. 24–25.
  84. ^ "Mansards". The Real Estate Record: Real Estate Record and Builders' Guide. Vol. 16, no. 389. August 28, 1875. p. 573. Archived from the original on March 30, 2022. Retrieved September 23, 2020 – via columbia.edu.
  85. ^ Gray, Christopher (May 15, 1988). "In the New York Region; the Lost Skyscrapers of Bygone New York". The New York Times. ISSN 0362-4331. Archived from the original on October 23, 2020. Retrieved September 20, 2020.
  86. ^ 1 2 Landau & Condit 1996, p. 62.
  87. ^ Weisman, Winston (1953). "New York and the Problem of the First Skyscraper". Journal of the Society of Architectural Historians. 12 (1): 13–21. doi:10.2307/987622. ISSN 0037-9808. JSTOR 987622. Archived from the original on September 4, 2018. Retrieved September 23, 2020.
  88. ^ Kaufmann, Edgar; Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.); Fein, Albert; Hitchcock, Henry-Russell; Scully, Vincent Joseph; Weisman, Winston (1970). "A New View of Skyscraper History". The rise of an American architecture, etc. London: Pall Mall P. p. 125. OCLC 1121117656.
  89. ^ Hitchcock, Henry-Russell (1992). Architecture: nineteenth and twentieth centuries. New Haven: Yale University Press. p. 239. ISBN 978-0-300-05320-3. OCLC 702601662.
  90. ^ Weisman, Winston (December 1954). "Commercial Palaces of New York: 1845–1875". The Art Bulletin. 36 (4): 285–302. doi:10.1080/00043079.1954.11408259. ISSN 0004-3079.

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!