הבניין תוכנן על ידי האדריכלג'וזף ריד (שעיצב גם את בית העירייה של מלבורן ואת הספרייה הלאומית של ויקטוריה). הבנייה הסתיימה ב-1880, והוא היה מוכן עבור התערוכה הבין-לאומית במלבורן שנערכה באותה שנה. הבניין מורכב מהיכל גדול מרכזי ששטחו כ-12,000 מ"ר, ומחדרים צדדיים רבים.
בניין התערוכה המלכותי מסמל את נקודת האמצע של תנועת התערוכות העולמיות. ב-1854 נבנה בניין תערוכות קטן, ולאחר מכן החלו לבנות בנייני תערוכות בסדר גודל עולה, בדרך כלל לפני תערוכה עולמית בעלת חשיבות. התערוכות העולמיות של 1880 ו-1888 נערכו בתקופה שבה מלבורן שגשגה.
תערוכת המאה של מלבורן נערכה בבניין ב-1888 לרגל מאה שנה להגעת המתיישבים האירופאים הראשונים לאוסטרליה. אחד מהאירועים החשובים הנוספים שהתרחשו בבניין היה פתיחת המושב הראשון של הפרלמנט האוסטרלי ב-9 במאי1901. לאחר הפתיחה הרשמית הממשלה הפדרלית עברה לבית הפרלמנט של ויקטוריה, ואילו הפרלמנט של ויקטוריה השתמש בבניין במשך 26 השנים הבאות.
מצבו של הבניין החל להתדרדר, ובשנות ה-40 הוא אף כונה פיל לבן[1]. ב-1953 נשרף האגף של הבניין שבו שכן האקווריום של מלבורן, וחדר הנשפים הגדול נהרס ב-1979 כך שרק המבנה המרכזי נותר על כנו ביחד עם מבני משנה שנבנו בשנות ה-60 ושנות ה-70. הריסת חדר הנשפים התקבלה בכעס רב בציבור, ובסופו של דבר הוחלט שלא להרוס את המבנה הראשי.
ציור של טום רוברטס המתאר את פתיחת הפרלמנט ב-1901
במהלך מלחמת העולם הראשונה הבניין שימש כבית חולים. לאחר המלחמה ועד לשנת 1975 הבניין הכיל חנויות ומשרדים, שימש כבית מגורים עבור חיילים וכאולם נשפים. בשנת 1975 הבניין הוסף לרשימת הנכסים הלאומיים של אוסטרליה.
המלכהאליזבת השנייה ביקרה בוויקטוריה ב-1984 והעניקה לבניין את התואר "מלכותי". בעקבות כך התחילה בשלהי 1985 סדרה של עבודות שיפוץ, וכן בנייתו של אגף שלם מזכוכית, שנהרס מאוחר יותר[2].
צורתו וסביבתו של בניין התערוכה לא השתנו רבות מאז בנייתו, ובכך הוא שונה מבנייני תערוכה אחרים. עם זאת, נערכו מספר שינויים משמעותיים במתחם הכולל של המבנים והגנים. אולם, ג'ף קנט, ראש ממשלת ויקטוריה, הציע ב-1996 לבנות את המוזיאון הלאומי במלבורן בסמוך לבניין התערוכה. האגף המזרחי והאגף המערבי הזמניים שנבנו בשנות ה-60 נהרסו ב-1997 וב-1998, והצד החיצוני של הבניין שופץ. השינוי המשמעותי האחרון היה בנייתו של מוזיאון חדש בגן הצפוני.
רעיון זה נתקל בהתנגדות מצד מפלגת הלייבור של ויקטוריה, מועצת העיר והקהילה המקומית. כתוצאה ממחאה ציבורית החליט ג'ון בראמבי, אחד ממנהיגי האופוזיציה בוויקטוריה, להסתייע במועצת העיר של מלבורן ולהציע את הבניין כמועמד להכללה ברשימת אתרי המורשת העולמית. ההתקדמות בתהליך נמשכה רק כאשר מפלגת הלייבור ניצחה בבחירות והרכיבה את הממשלה החדשה ב-1999.
הבניין וגני קרלטון שבתוכם הוא שוכן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2004, והיה לבניין הראשון באוסטרליה שזוכה למעמד זה. בנימוקי ההכרזה נאמר כי הבניין הוא בית התערוכה היחיד מהמאה ה-19 ששרד באוסטרליה, ואף אחד מהבניינים העיקריים מסוג זה ברחבי העולם.
החל משנות ה-2000 הבניין משמש כמרכז תערוכות באופן קבוע, והוא מיועד לאירועים כגון תצוגת הפרחים והגנים הבין-לאומית של מלבורן. בבניין נערכים סיורים הקשורים למוזיאון הסמוך. עם זאת, הבניין כבר איננו מרכז התערוכות הגדול או העמוס ביותר במלבורן. מספר מוסדות אקדמיים משתמשים בבניין כאולם בחינות עבור תלמידיהם.
תיאור
ליתוגרפיה של הבניין משנת 1880. ניתן לראות את האגפים הצדדיים שאינם קיימים עודהחזית המזרחית
בניין התערוכה היה מורכב ממבנים קבועים וממבנים זמניים, ובכך היה שונה מבנייני תערוכה אחרים. ההיכל המרכזי היה אמור לשמש למטרות אחרות גם לאחר סגירת התערוכה שלשמה נבנה הבניין. המבנה היה דמוי צלב ומוקף בשני אגפים קטנים יותר מכיוון מזרח ומערב. אגפים אלה נהרסו ב-1961 ו-1979 בהתאמה. הבניין נבנה מתערובת של לבנים, עץ, פלדה וצפחה. הקירות לא נבנו עם מלט, ורק בתקופה מאוחרת יותר הם נצבעו. המסגרת של הגג נבנתה מעץ וכוסתה בצפחה וביריעות פלדה גליות.
לאחר שנערכה תחרות הוחלט כי האדריכל שייתכנן את הבניין והאזור שמסביבו יהיה ג'וזף ריד. ריד שילב בתוכנית הבניין אלמנטים מהאדריכלות הגותית והאדריכלות הקלאסית, וכן אלמנטים מסגנונות בנייה אירופאים נוספים.
כל אחת מקומות הבניין מורכבת ממרפסת מרכזית המוקפת בתאים ונגמרת בתאים פינתיים המחופים על ידי גג בעל שיפוע דו-צדדי. הגובה של כל אחד מהתאים שווה לשלוש קומות. הקומה הדרומית היא הרחבה ביותר והתאים הנמצאים בה מקושטים במגוון אלמנטים. הקומה המזרחית והקומה המערבית קטנות יותר ויש בהן פחות קישוטים. החלל הפנימי המרכזי מכוסה בתקרה אלכסונית. לאורך הספינה יש קומת תאורה. מערכת תומכות העץ של הגג מחוזקת על ידי מוטות מתכת, ומקושטות באמצעות תבליט קישוטי המורכב מתבנית גאומטרית החוזרת על עצמה. גובה הכיפה המרכזית הוא 68 מטרים וקוטרה הוא 18 מטרים, והיא נתמכת על ידי ארבע קשתות ופנדנטיבות.
הקישוטים המקוריים בתוך הבניין הוכנו על ידי ג'ון מאת'ר, שהשתמש בשילוב של ציורי פרחים ותמונות המייצגות את האמנויות, מדע, תעשייה, חקלאות וסמלי המדינות המציגות בתערוכה. לקראת התערוכה העולמית השנייה כוסו ציוריו של מאת'ר באלה של ג'ון קליי בילר. האמן ג'ון רוס אנדרסון פיקח על צביעת הבניין לרגל פתיחת מושב הפרלמנט ב-1901. אנדרסון השתמש בצבעים קודרים וביצירתו התבסס על תוכניתו של ג'.ג' גרייס לתערוכה העולמית שנערכה בלונדון בשנת 1862. הקישוטים הללו כוסו בשכבה נוספת במהלך המאה ה-20, אך נעשו עבודות על מנת לחשוף אותם מחדש.
