בית ממשלת אוקראינה (לשעבר בית מועצת הקומיסרים העממיים של הרפובליקה האוקראינית, בית מועצת השרים של הרפובליקה האוקראינית)[1] הוא הבניין האדמיניסטרטיבי ההיסטורי הגדול ביותר בקייב ,[2] הממוקם ברחוב מיכאילו הרושבסקי (רחוב קירוב לשעבר), 12. נבנה בשנים 1936–1938, הוא הפך לאובייקט הראשון של המתחם המנהלי החדש בליפקי. מרגע הבנייה, הבניין היה בידי הגוף הביצועי והמנהלי העליון של אוקראינה הסובייטית — מועצת הקומיסרים העממיים. מ־1946 עד 1991 — על ידי מועצת השרים. מאז 1991, הוא מאכלס את ממשלת אוקראינה.
לאחר פיצוץ גורד השחקים גינזבורג, מ־1941 עד 1954, הבניין היה הבניין הגבוה ביותר בקייב.
היסטוריה
בית מועצת הקומיסרים העממיים הפך לאובייקט הראשון של המרכז המנהלי הרפובליקאי החדש בליפקי, שהקמתו הייתה קשורה להעברת בירת אוקראינה מחרקוב לקייב ב-1934. פרויקט הבנייה פותח על ידי האדריכלים א. א. פומין ופ. ו. אברוסימוב בשנת 1935.[1]
הבית נועד במקור לקומיסריון הפנים העממי פנים של הרפובליקה האוקראינית ומועצת הקומיסרים העממיים הייתה אמורה להתמקם בבניין שכיום מאוכלס על ידי משרד החוץ של אוקראינה בכיכר מיכאילובסקיה. ברם כאשר השתנו התוכניות לבניית המרכז הממשלתי, וסירבו להציבו בעיר העליונה, הועבר הבניין החדש של הקומיסריון לידי מועצת הקומיסרים העממיים. ממול, המטה של המחוז הצבאי של קייב הוסב לבניין הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה.
לאחר השלמת הבנייה, התמקם כאן הגוף הביצועי והמנהלי העליון של אוקראינה - מועצת הקומיסרים העממיים, מ־25 במרץ 1946 - מועצת השרים. בשנת 1991 הועבר המבנה לידי קבינט השרים של אוקראינה, והוא קיבל שם חדש: בית ממשלת אוקראינה.[1]
אדריכלות
החזית הראשית החצי עגולה של הבניין מופנית לכיוון רחוב מיכאילו הרושבסקי והפארק העירוני. אחד משני האגפים משתרע לאורך רחוב סדוביה, השני - למעמקי הבלוק. המבנה המרכזי בן עשר קומות, האגפים הצדדיים בני שבע או שמונה קומות, מפנים אבן אפורה, עם עמודים.
הבניין הוא דוגמה מצוינת לשימוש בעקרונות האדריכלות הקלאסית. בעיצוב החזית הראשית, נעשה שימוש בקומפוזיציות סדר מודרניות של עמודים ועמודים יוניים, כמו גם עמודים למחצה גבוהים, מחולקים למספר רב של גושי אבן ומוכתרים בכותרות קורינתיות מודרניות. בסיסי העמודים והכותרות (בגובה 2.5 מ') יצוקים מברזל יצוק. הקומות התחתונות של הבניין מתמודדות עם בלוקים גדולים לא מטופלים של לברדוריט טולצ'ינסקי, המרתף, חגורות והשערים עם גרניט גולובינסקי מלוטש. בשנת 1997 נצבעו הקומות העליונות וחצאי העמודים באבן אפורה של החזית בצבע בהיר .[1]
הארכיטקטורה של הבניין זכתה להערכה רבה על ידי אלברט שפיר, שביקר במהלך המלחמה בקייב הכבושה בידי הנאצים. הוא אהב את הבניין עד כדי כך שאפילו רצה להזמין את האדריכל שבנה את המבנה לעבוד בגרמניה.[3]
מערכת תכנון פנימית — מסדרון, עם סידור דו צדדי של חדרי עבודה. פנים המבנה נטול כמעט לחלוטין עיצוב דקורטיבי ואמנותי.[1]
עמודי דגל, יציקת מתכת ושערים פתוחים יוצרו ב-1947.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 Віктор Мойсеєнко. Будинок Ради Народних Комісарів УРСР, 1936—38 // Звід пам’яток історії та культури України: Енцикл. вид.: У 28 т. / Редкол.: В. А. Смолій (голова) та ін. — К.: Голов. ред. Зводу пам’яток історії та культури при вид-ві «Українська Енциклопедія» ім. М. П. Бажана, 1999. — Кн. 1. — Ч. 1. — Київ. — А — Л. — 608 с. (стор. 336).
- ^ Дом имеет общий объём 235 тыс. куб. м.
- ^ Хмельницкий Д. С. (2007-04-21). "Архитектура нацизма и архитектура сталинизма. Визуальные, психологические и структурные различия". Архи.Ру (ברוסית).
