ביטולה

ביטולה
Битола
סמל ביטולה
סמל ביטולה
סמל ביטולה
דגל ביטולה
דגל ביטולה
דגל ביטולה
המדרחוב בביטולה
המדרחוב בביטולה
המדרחוב בביטולה
מדינה מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית
ראש העיר נטאשה פטרובסקה
שטח 422.39 קמ"ר
גובה 576 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 69,287 (2021)
 ‑ במטרופולין 95,385[1] (2002)
 ‑ צפיפות 788 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות 41°01′55″N 21°20′05″E / 41.031944444444°N 21.334722222222°E / 41.031944444444; 21.334722222222 
אזור זמן UTC +1
http://www.bitola.gov.mk
מפה
הפקולטה הטכנולוגית באוניברסיטת ביטולה
המסגד "החדש" אשר נבנה ב-1558
הכנסייה הקתולית ברחוב הראשי של העיר

בִּיטוֹלָה (במקדונית: Битола, בלאדינו - מונאסטיר Monastir בטורקית: Manastır, להאזנה) היא עיר השוכנת בדרומה של מקדוניה הצפונית בשטח האזור הסטטיסטי פלגוניה כ-14 קילומטרים צפונית לגבול עם יוון. ביטולה היא העיר השנייה בגודלה במקדוניה הצפונית, לאחר עיר הבירה סקופיה ושוכנת על אם הדרך מפרילפ לסלוניקי.

אטימולוגיה

מקור המילה ביטולה היא בביטוי אוֹבִּיטֶל (obitěĺь) שמשמעו מנזר בסלאבית כנסייתית עתיקה. השם היה בשימוש בעת שהעיר נשלטה על ידי הממלכה הבולגרית הראשונה והתייחס לריבוי המנזרים שהיו בעיר וסביבתה. השם מוזכר לראשונה בכתובים על גבי כתובת ביטולה. ברבות השנים, כאשר פסק השימוש בסלאבית הכנסייתית העתיקה שובש השם לצורתו המוכרת במקדונית, בִּיטוֹלָה. בתקופה הביזנטית נקראה העיר וִיטוֹלְיָה. בסרבית מכונה העיר בּיטוֹלִי, ובבולגרית בּיטוֹלְיָה. שמה של העיר ביוונית מוֹנָאסְטִירִי הוא תרגום שאילה של השם הסלאבי הקדום. עם השתלטות האימפריה העות'מאנית על האזור נשאל בשיבוש השם מיוונית והעיר כונתה מָאנָאסְטִיר. יהודי העיר השתמשו בשמה היווני או העות'מאני.[2]

היסטוריה

העת העתיקה

עדויות פזורות להתיישבות אנושית באזור העיר קיימות מהתקופה הנאוליתית והן נמשכות לאורך התקופה הכלקוליתית ובהמשך תקופת הברונזה. עדות ליישוב עירוני מאורגן קיימות מעידן התרבות ההלניסטית. בחבל העתיק לינקסטיס אשר נשלט על ידי ממלכת מוקדון ובו שוכנת העיר המודרנית, ממצאים ארכאולוגיים רבים המעידים על התיישבות עירונית ומאורגנת עוד מהמאה ה-5 לפנה"ס. העיר הראקליאה לינקסטיס (אנ') נוסדה על ידי פיליפוס השני, מלך מוקדון ושוכנת 2 קילומטרים דרומית לביטולה המודרנית. לאחר כיבוש האזור על ידי האימפריה הרומית הפכה הראקליאה לינקסטיס לתחנת מעבר חשובה על הוויה אגנטיה, עניין שהוביל להתפתחותה ושגשוגה הכלכלי. לאחר חלוקת האימפריה הרומית, בעידן האימפריה הביזנטית הפכה העיר למרכז דתי חשוב של נצרות אורתודוקסית. בשלהי המאה ה-5 נכבשה ונבזזה העיר על ידי תיאודריך הגדול מלך האוסטרוגותים, ושוקמה חלקית. במהלך המאה ה-6 פשטו שבטים סלאביים על אזור הבלקנים, העיר הותקפה מספר פעמים, נחרבה וננטשה.[3]

מימי הביניים ועד המאה ה-18

בשלהי המאה ה-8 נשלט אזור העיר על ידי הממלכה הבולגרית הראשונה ובמקום הוקמה מצודה. במחצית השנייה של המאה ה-9 עת שלט בממלכה בוריס הראשון, קיבלו על עצמם הבולגרים את הנצרות המזרחית והיא הופצה בקרב תושבי הממלכה בהובלתם של נאום מפרסלב ושל קלמנט מאוחריד. תקופת הפצת הנצרות לוותה בהקמתם של כנסיות ומנזרים רבים בעיר וסביבותיה וריבוי מבנים אלו הוביל בהמשך לכינויה "מונסטיר". בראשית המאה ה-11 ניגפה הממלכה הבולגרית הראשונה על ידי צבא האימפריה הביזנטית תחת בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, מצודת העיר נכבשה והועלתה באש. בראשית המאה ה-13, לאחר כינונה של הממלכה הבולגרית השנייה נכבשה העיר על ידי כוחותיו של קאלויאן, קיסר בולגריה. בהמשך, שבו והשתלטו הביזנטים על העיר ובמחצית השנייה של המאה ה-14 נכבשה על ידי ממלכת סרביה.

ב-1382 נכבשה העיר מונסטיר על ידי צבאו של מוראט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, והחלה תקופת השלטון העות'מאני שנמשכה 531 שנים, עד ל-1913.[4] בהמשך, במחצית השנייה של המאה ה-15, תקופת כיבושיו של מהמט השני, בוצע טרנספר אוכלוסיות בכל רחבי הבלקן ולעיר הגיעו תושבים מאסיה הקטנה. במסגרת תהליך איסלום האימפריה יושבו באזור תושבים רבים ממוצא טורקי וכן נבנו בה מסגדים ומבני ציבור נוספים. מונסטיר הייתה צומת מסחר אזורי ונתיבי הסחר הובילו לסלוניקי, סקופיה, קונסטנטינופול ולראגוזה.

העת החדשה עד המאה ה-20

באמצע המאה ה-17 סייר בעיר הנוסע העות'מאני אווליה צ'לבי ותיאר עיר שוקקת המחולקת ל-21 רבעים, ובה 3,000 בתי אבן ושוק נרחב, וכן מערכת סוציאלית לתמיכה בנזקקים.[5] בשלהי המאה ה-18 חרבה העיר ווסקופויה שבאזור אלבניה לאחר שהותקפה על ידי כוחותיו של עלי פאשא. חורבנה הוביל להגירתם של אלפי סוחרים מיומנים ומשכילים ואומנים רבים, והם והאיצו באופן משמעותי את פיתוחה. בנוסף, ב-1816 קבע הסולטאן מהמוט השני את מונסטיר כמרכז הצבאי של איילט רומליה והארמייה השלישית נשלחה לעיר. 10,000 אנשי צבא עות'מאניים הוצבו בעיר עצמה ועוד 16,000 הוצבו ברחבי אזור מקדוניה כדי לשמור על נתיבי הסחר. ב-1831 נקבעה מונסטיר כבירת איילט רומליה והעיר עברה תקופת פריחה כלכלית ותרבותית ומספר תושביה הגיע ל-45,000 נפשות.[6]

בקיץ 1863 פרצה שריפת ענק בעיר אשר כילתה את המרכז המסחרי, בכלל זה 2,300 חנויות.[7] במקביל, חלו שינויים מנהליים באימפריה העות'מאנית וב-1867 הפכו העות'מאנים את אזור מונסטיר לסנג'ק תחת וילאייט סלוניקי ללא הצבת ואלי בעיר, שהיה סמל שלטוני עות'מאני, עניין שפגע בשיקומה ובמצב הכלכלי.[7] לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הותירו סיכומי קונגרס ברלין את מקדוניה תחת שלטון העות'מאנים. תוצאות המלחמה הובילו להגעתם של אנשי ציבור, פקידים, רופאים ומיסיונרים מערב-אירופים לשטחי האימפריה ובכלל זה למונסטיר והתהליך הוביל למודרניזציה. ב-1879 חזרה מונסטיר להיות בירת המחוז, שכן בה בניין ממשל הסנג'ק וכן המטה הכללי של הארמייה השלישית העות'מאנית, אשר חייליה חנו בעיר ובכפרים הסמוכים. ב-15 ביוני 1894 נחנך קו מסילת הברזל ממונסטיר לסלוניקי, שהוביל לגאות כלכלית ועלייה במספר התושבים בעיר.[8] ביולי 1897 פרצה שוב שרפה במונסטיר ובמהלכה נשרפו אזורי מגורים ישנים וכן שוק הדגן ועמו 200 חנויות ומבני מגורים סמוכים. לאחר השריפות ב-1863 וב-1897 השתנו פניה של העיר העתיקה. במקום בתי עץ ואבן נמוכים, הוקמו בהדרגה מבני אבן, חלקם בני מספר קומות, ואזורי מסחר מאורגנים.[9]

מהמאה ה-20

בראשית המאה ה-20 המשיך תהליך קריסתה של האימפריה העות'מאנית. ב-1903 פרץ במונסטיר מרד אילינדן נגד השלטון העות'מאני והוא דוכא ביד קשה על ידי הצבא העות'מאני. התסיסה באזור נמשכה וב-1910 פרץ מרד תושבים אלבניים שדוכא. בעידוד האימפריה הרוסית הוקמה הליגה הבלקנית שהורכבה מבולגריה, סרביה, יוון ומונטנגרו. במרץ 1912 הסכימו הבולגרים והסרבים שמונסטיר תיכלל בשטחי בולגריה. בהמשך לסיכומים בין חברות הברית, ב-8 באוקטובר 1912 פרצה מלחמת הבלקן הראשונה, בנובמבר נערך קרב מונסטיר, ובמהלכו כבשו כוחות סרביים את העיר לאחר 531 שנות שלטון עות'מאני.[10] בהמשך ביוני 1913 תקפה ממלכת בולגריה את חברותיה לליגה הבלקנית באזור מקדוניה ופרצה מלחמת הבלקן השנייה שהותירה את העיר בשליטה סרבית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ניצבה ביטולה בקו החזית המקדונית. ב-21 בנובמבר 1915 נכבשה מונסטיר ללא קרב על ידי כוחות מעצמות המרכז וכוחות בולגריים וגרמניים הוצבו בה. בספטמבר 1916 פתחו מדינות ההסכמה במתקפה על העיר, וב-19 בנובמבר הצליחו לכבוש אותה. העיר מונסטיר חולקה לאזורי שליטה בין הכוחות הסרביים, האיטלקיים, הרוסים, והצרפתים. הכוחות הבולגריים נסוגו וייצבו קו על הר באבה וממנו הפגיזו את העיר ללא הפסקה עד לשלהי ספטמבר 1918. היקף ההרעשה הארטילרית הגיע לעיתים ל-10,000 פגזים ביממה. נעשה שימוש גם בפגזי גז. בין מרץ למאי 1917 ניסו כוחות מדינות ההסכמה ללא הצלחה להבקיע את קווי מעצמות המרכז על פסגת באבה וכן כדי להוציא את מונסטיר מטווח ההפגזות. בקרב מונסטיר השני ספגו כוחות מדינות ההסכמה 14,000 נפגעים. בשל ההפגזות חרבה העיר ויותר ממחצית מתושביה נטשו אותה. לאחר המלחמה נכללה העיר בשטח ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים ושמה שונה רשמית לביטולה. תהליך שיקום העיר היה ממושך ומורכב. באפריל 1922, בעוד פרנסי העיר מנסים לשקם את הריסות המלחמה, התפוצצה רכבת תחמושת בתחנת הרכבת שבעיר. בעקבות הפיצוץ פרצה דליקה גדולה בעיר, נגרמו נזקים כבדים וכ-3,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג.[11]

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית לשטחי ממלכת יוגוסלביה וממלכת יוון והכניעה אותן תוך זמן קצר. ב-9 באפריל נכבשה ביטולה. ב-18 באפריל הועברו חבלי מקדוניה הווארדארית ותראקיה היוונית לחזקת הבולגרים, ויחידות צבא בולגריות נכנסו לחבלים אלו. בהמשך, גירשו הבולגרים את יהודי מקדוניה לטרבלינקה. ב-4 בנובמבר 1944 שוחררה העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו. לאחר המלחמה נכללה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. העיר עבר תהליך תיעוש מקיף והוקמו באזור מפעלים רבים.

תהליך התפרקותה האלים של יוגוסלביה פסח על מקדוניה, אשר לא חוותה לוחמה, ב-8 בספטמבר 1991 הוקמה רפובליקת מקדוניה והעיר ביטולה נכללה בשטחה. נוצרה מתיחות אתנית בין החלק האלבני והמקדוני שבמקדוניה, על רקע דרישות האלבנים להגדרה עצמית וב-2001 התחולל סכסוך אלים בין כוחות הביטחון המקדוניים לבין צבא השחרור האלבני במקדוניה שהיה מקורב לצבא שחרור קוסובו. ב-28 באפריל 2001 נהרגו מספר חיילים מקדוניים מביטולה בקרבות ובהמשך ב-1 במאי פרעו תושבים מקדוניים בחנויות בבעלות תושבים ממוצא אלבני בביטולה וכן העלו באש מסגדים. ביוני, שוב פגעו תושבים ממוצא מקדוני באוכלוסייה האלבנית בביטולה ורבים מתושבי העיר האלבניים נטשו אותה. במהלך הלוחמה היו בכל מקדוניה כ-1,000 נפגעים ו-140,000 פליטים. הסכסוך הסתיים בחתימת הסכם אוחריד. לאחר ההסכם שבו לעיר חלק מהתושבים האלבנים אשר נטשו אותה במהלך הלוחמה.

גאוגרפיה ואקלים

גאוגרפיה

ביטולה שוכנת בדרום-מערב מקדוניה הצפונית בגובה של 576 מטרים מעל גובה פני הים ולרגלי הר באבה אשר פסגתו המכונה "פליסטר" - ציפור מתנשאת לגובה 2,601 מטרים. המקום הוא פארק לאומי העשיר בפאונה ובפלורה בכלל זה יער עצי אורן-מקדוני. כן מצוי באזור אתר סקי. הנהר דראגור חוצה את ביטולה ובעמק ביטולה גדלים דגנים, טבק ועצי פרי.

אקלים

בביטולה שורר אקלים יבשתי. הטמפרטורה הממוצעת המרבית היא 16.9oc והמזערית 5oc ערכי הקיצון של הטמפרטורה הממוצעת נעים מ-4.5oc- בינואר ועד 28.6oc ביולי. כמות המשקעים שנתית הממוצעת עומדת על 600 מילימטרים. החודשים הגשומים בשנה הם דצמבר וינואר בהם יורדים בממוצע 83 מילימטרים של גשם והשחון הוא אוגוסט בו יורדים בממוצע 31.2 מילימטרים.

אקלים בביטולה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 3 6.5 11.3 16.5 21.7 25.9 28.6 28.5 24.8 18.3 11.5 5.3 16.9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -4.5 -2.3 1.3 5 8.7 11.7 13.1 12.8 9.9 5.6 1.7 -2.6 5
משקעים ממוצעים (מ"מ) 50.1 49.9 51.2 43.8 61 40.4 40.2 31.2 35 55.9 73.2 68 599.9
מקור: [12][13]

חינוך וספורט

ב-1979 נוסדה אוניברסיטת ביטולה. לאוניברסיטה שלוחות באוחריד, פרילפ ולס ואף בבירה סקופיה ובסך הכל לומדים בה כ-15,000 סטודנטים. בעיר 7 בתי ספר תיכוניים.

ענפי הספורט הפופולריים בעיר הם כדורגל וכדוריד. מועדון הכדורגל פליסטר מתמודד בליגת העל המקדונית וב-2001 זכה בגביע מקדוניה בכדורגל. מבין שחקני הכדורגל הנודעים ילידי ביטולה ניתן לציין את גיורגי חריסטוב. מועדון הכדוריד פליסטר הוא המוביל מבין קבוצות הכדוריד בעיר, ובעונת 2001/2002 הגיע לגמר גביע פדרציית הכדוריד האירופית. בעונת 2004/2005 ניצב המועדון במקום הראשון בליגת העל המקדונית בכדוריד, וכן זכה באותה השנה בגביע מקדוניה בכדוריד.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות ביטולה
שרידי בית הכנסת "קהל פורטוגל: בביטולה

קהילה יהודית בביטולה (שיהודיה כינו אותה מוֹנָסְטִיר, מָנָסְטִיר) התקיימה לפחות מהמאה ה-12 ועד למחצית המאה ה-20. בראשית המאה ה-20 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה כ-11,000 נפשות.[14]

ראשוני היהודים שהתיישבו בעיר היו הרומניוטים, וקיים תיעוד לקהילה יהודית בעיר לפחות מהמאה ה-12. בשלהי המאה ה-15 וראשית המאה ה-16 הגיעו למונסטיר מגורשי ספרד ובהמשך מגורשי פורטוגל, בעת בה הייתה נתונה העיר תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. המגורשים הקימו שני קהלי מתפללים מרכזיים: קהל אראגון, וקהל פורטוגל. יהודי העיר התגוררו ברובע מיוחד בעיר העתיקה, בתיהם נבנו בצורת שכונת חצר לכל אחד מהקהלים, וכל אחת מהן כונתה על ידי בני הקהילה: "אֶל קוֹרְטִיז'וֹ" (El Cortijo, מלאדינו: "החצר").

משלהי המאה ה-17 ולאורך המאה ה-18 מתועדת הרעה כלכלית במצבם של יהודי מונסטיר, מתיחות ביחסיהם עם השלטונות, ומתיחות פנימית בין הקהלים על רקע נטל המיסים. לקראת מחצית המאה ה-19 היה במונסטיר "תור זהב" כלכלי ותרבותי ותועדה שכבה של משפחות אמידות בקרב הקהילה. באוגוסט 1863 פרצה שריפת ענק במונסטיר, שהותירה 3,000 יהודים ללא קורת גג. עלו באש למעלה מ-1,000 חנויות ומחסנים של בני הקהילה. משה מונטיפיורי באמצעות ועד שליחי הקהילות פעל לסיוע לקהילה במזון, תרופות ומימון לבתי מגורים חדשים. ממועד זה החל תהליך מדורג של מעבר הנהגת הקהילה מדתית לאזרחית, והוא הובל על ידי סוחרי הקהילה. נרשם גם תהליך חילון איטי ומדורג.

המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שינתה את פניו המדיניים של הבלקן. אזור מקדוניה נותר השטח האירופי היחיד שנותר בידיים עות'מאניות, ואליו זרמו תושבים רבים ממוצא טורקי. במקביל, סיכומי קונגרס ברלין הביאו לדריסת רגל של המעצמות בשטחים אלו ולמונסטיר הגיעו נציגים דיפלומטיים, פקידים ומהנדסים אירופיים. ב-1897 עלו באש הקורטיז'וס, ככל הנראה כתוצאה מהצתה יזומה על ידי השלטונות או מי מטעמם. אנשי הברון הירש טיפלו בנפגעי השרפה ועשרות מהם עלו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 היה גל הגירה של סוחרים יהודים ובני משפחותיהם לעיר, וב-1902 הגיע הקהילה לשיא גודלה. ב-1903 פרץ מרד אילינדן נגד האימפריה העות'מאנית, בהמשך, ב-1910 פרץ מרד אלבני ושנתיים מאוחר יותר התחוללו מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה אשר בסיומן עברה העיר לחזקת הסרבים לאחר יותר מ-500 שנות שלטון עות'מאני. במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר בתוך קו החזית המקדונית וחרבה מהפצצות והפגזות בלתי פוסקות. בעקבות המצב הביטחוני, היגרו יהודי ביטולה בהמוניהם. חלקם למדינות סמוכות כגון יוון, או בהגירה פנימית בתוך ממלכת יוגוסלביה, חלקם לארץ ישראל המנדטורית, ורבים מעבר לים לארצות הברית וצ'ילה. עד ראשית שנות ה-30 היגרו מהעיר למעלה מ-6,000 מיהודי ביטולה. הקהילה שנותרה הייתה במצב כלכלי קשה. תקופה זו לוותה בפעילות משמעותית של התנועה הציונית שהובלה על ידי ראש הקהילה ליאון קמחי.

בשלהי שנות ה-30 החלה ממלכת יוגוסלביה תחת הנסיך פאבלה להתקרב לגרמניה הנאצית, ותהליך זה לווה בתחיקה אנטישמית. ב-25 במרץ 1941 חתמה יוגוסלביה על ההסכם התלת-צדדי, ויומיים לאחר מכן פרצה בממלכה הפיכה צבאית. הנסיך פאבלה הודח ופטר השני הומלך למלך יוגוסלביה. כפועל יוצא מכך פלשה גרמניה ליוגוסלביה והכניעה את צבאה. ב-9 באפריל נכבשה ביטולה, וב-18 באפריל הועבר אזור מקדוניה הווארדארית לחזקת בולגריה, בעלת בריתם של הגרמנים. בני הקהילה שהתגוררו בגדה המזרחית של הדראגור שם שכנו שכונות מודרניות יותר, גורשו לאזור המערבי שהפך לגטו. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב בשם ממשלת בולגריה על הסכם עם תיאודור דנקר מטעם גרמניה הנאצית, ובו סוכם על גירוש 20,000 יהודים המצויים בחזקת הבולגרים בתראקיה ומקדוניה ל"אזורים הגרמניים במזרח". ב-11 במרץ ביצעו הבולגרים אקציה בביטולה ועצרו 3,351 נפשות. העצורים נכלאו בשטח מפעל הטבק "מונופול" אשר בסקופיה, ומשם גורשו ב-3 טרנספורטים למחנה ההשמדה טרבלינקה. 3,013 מיהודי ביטולה נרצחו בטרבלינקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה התגוררה בעיר קהילה בת כמה עשרות נפשות. חלקם עלו למדינת ישראל עם הקמתה והשאר היגרו לסקופיה. ב-2015 חתמו ממשלות ישראל ומקדוניה על הסכם לשיקום בית העלמין היהודי שהוקם ב-1497 ועל הקמת פארק זיכרון לקהילה שחרבה בשואה. ב-2018 נקרא בית החולים הממשלתי בביטולה על שמו של ד"ר חיים אברבנאל, מנהל בית החולים בביטולה עד 1963 והיהודי האחרון שהתגורר בעיר.

ערים תאומות

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביטולה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נתוני אוכלוסין בביטולה, באתר הרשות המקומית ביטולה (במקדונית).
  2. ^ עיין שו״ת חקקי לב חלק ב סימן מג לרב חיים פלאג׳י .
  3. ^ הראקליאה לינקסטיס, באתר macedonia.for91days.com (באנגלית).
  4. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמוד 17-11.
  5. ^ הקהילה היהודית בביטולה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, עמודים 44, 48-47, 54-51.
  6. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 1-18.
  7. ^ 1 2 Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 43-59.
  8. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 76-95.
  9. ^ ביטולה - מן הערים המפותחות במאה ה-19, מתבסס על: ד. גרדנוב, ביטולה והירקליה במהלך המאות, ביטולה, 1969, עמודים 20–25. באתר mn.mk (במקדונית).
  10. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 118-144.
  11. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 145-168.
  12. ^ [1] (באנגלית).
  13. ^ [2] (בגרמנית).
  14. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, Foundation for the Advancement of Sephardic Studies and Culture, New York, 2003, pages 96-117.

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!