ביארנה ליקגארד ריס (בדנית: Bjarne Lykkegård Riis; נולד ב-3 באפריל 1964) הוא לשעבר רוכב אופני כביש וכיום מנהל ספורטיבי דני. ריס הוא מנצח טור דה פראנס 1996 וזה ההישג הבולט בקריירה שלו, עם ניצחון זה הפך ריס לדני הראשון לנצח במרוץ. הוא ניצח את מרוץ אמסטל גולד ב-1997 והוא אלוף דנמרק ב-1992, 1995 ו-1996. ב-25 במאי 2007, הודה ריס שהשתמש בחומרי אימרוץ במהלך טור דה פראנס 1996, אותו ניצח, בעקבות כך, לא הוכר יותר ריס כמנצח המרוץ. אך ב-יולי 2008, הוחזר לו התואר אך עם דגש על שימושו בחומרי אימרוץ.
ביוגרפיה
ריס נולד בהרנינג, בנו של ריס, תומאס ניבו ריס היה גם רוכב מקצוען, אך לא הגיע להישגים גדולים.
השנים הראשונות
ריס החל לרכוב בקבוצת "רולאנד" הבלגית ב-1986, ב-1987 עבר לקבוצת לוקאס, גם היא מבלגיה. תחת שתי הקבוצות לא רשם ריס הישגים גדולים. בשתי העונות הבאות הוא רכב בקבוצת טושיבה ו"סופר יו" הצרפתיות. במדי סופר יו, הוא ניצח קטע בג'ירו ד'איטליה ועזר ללורן פינון לנצח את המרוץ. ריס השתתף לראשונה בטור דה פראנס, כשהוא עוזר לאותו פינון לסיים שני, 8 שניות אחרי גרג למונד.
בשנתיים הבאות רכב בקבוצת קאסטוראמה הצרפתית. אף על כך שריס נטש את המרוץ במהלך הקטע ה-17, בן קבוצתו, תיירי מארי ניצח את הטור כולו. ב-1991, ריס התחרה באליפות העולם שנערכה באותה השנה בשטוטגרט, הוא סיים את המרוץ במקום ה-6. בשנתיים הבאות, רכב ריס בקבוצת "אריאוסטה" האיטלקית. ב-1992 הוא ניצח את אליפות דנמרק. ב-1993, ניצח ריס קטע בודד בג'ירו ד'איטליה. לאחר הג'ירו, ריס השתתף שוב בטור דה פראנס ועשה תחרות דומיננטית כשהוא מנצח את הקטע השביעי במרוץ ומסיים בעשירייה הראשונה בקטעים כמה פעמים נוספות, ריס סיים את המרוץ במקום החמישי שהיה עד כה המיקום הטוב ביותר שלו בגרנד טור, אך בפער גדול של 16:26 דקות ממיגל אינדוראין המנצח. התוצאה הזו היוותה את התוצאה הטובה ביותר של רוכב דני בטור דה פראנס, כשהתוצאה הקודמת הטובה ביותר הייתה המקום השישי של ליף מורטנסן בטור דה פראנס 1971. באליפות העולם, סיים ריס במקום התשיעי.
הניצחון בטור דה פראנס
ב-1994, עבר ריס לקבוצת "Gewiss - Ballan" האיטלקית. לטור דה פראנס הגיע ריס כשהוא חולה, אך הספיק לנצח את הקטע ה-13 לאחר בריחת סולו. הוא סיים שוב במקום התשיעי באליפות העולם. ב-1995, ריס ניצח בפעם השנייה את אליפות דנמרק. הוא התחרה בטור דה פראנס וערך את ההופעה הטובה ביותר שלו עד כה במרוץ, כשהוא מסיים במקום השלישי, 6:47 דקות ממיגל אינדוראין המנצח. עם הישג זה הפך ריס לדני הראשון לעמוד על הפודיום בטור. לאחר הטור דה פראנס, ניצח ריס את הטור של דנמרק.
לאחר ההופעה המרשימה בטור, חתם ריס בקבוצת טלקום הגרמנית, בה המשיך לרכוב עד סוף הקריירה שלו. ריס חתם בקבוצה במטרה לנצח את הטור דה פראנס. לפני הטור, ניצח את אליפות דנמרק ואת אליפות דנמרק בנגד השעון. בקטע הפרולוג של סיים ריס במקום השישי, 11 שניות אחרי אלכס צילה המנצח. ריס שמר על המקום שלו בעשירייה הראשונה הכללית בקטעים הבאים שהיו מישוריים. בקטע ה-8 שהיה קטע נגד השעון השני במרוץ, סיים ריס במקום השני, 35 שניות אחרי יבגני ברזין המנצח. בעקבות כך עלה למקום השני הכללי, גם אחרי ברזין. בקטע ה-9 שהיה קטע הררי וקצר של 46 קילומטרים, ניצח ריס את השלב ובעקבות כך עלה למקום הראשון הכללי, כשהוא עוקף את ברזין. ריס שמר על הפער שלו בקטעים הבאים, בקטע ה-16, ריס הגדיל את הפער שלו משמעותית לאחר שניצח את השלב. בדירוג הכללי הוא הגדיל את הפער שלו ל-2:42 דקות מאברהם אולנו במקום השני ו-2:54 דקות מטומי רומינגר במקום השלישי. בקטע למחרת שהיה הקטע הארוך ביותר במרוץ (267 קילומטרים), חבר ריס ללורן דופווה משווייץ בקדמת המרוץ, השניים שרדו עד הסיום כשדופווה גובר על ריס בספרינט הסיום אך בתמונת הדירוג הכללי ריס רק הלך והגדיל את הפער שלו, כשבן קבוצתו, יאן אולריך ניצב במקום השני עם פער של 3:59 דקות ורישאר וירנק במקום השלישי עם פער של 4:25 דקות. בקטע ה-20 שהיה נגד השעון, ניצח אולריך את הקטע בפער של 2:18 דקות מריס שסיים רביעי. אך זה לא הספיק לאולריך שנשאר במקום השני עם פער של 1:41 דקות מריס, כשוירנק סוגר את הפודיום במקום השלישי בפער של 4:37 דקות. בעקבות כך ניצח את המרוץ והפך לדני הראשון שמנצח את הטור דה פראנס וגרנד טור בכללי, הוא גם סיים שני בקטגוריית ההרים ושביעי בקטגוריית הנקודות[1]. לאחר הטור, נכלל בסגל דנמרק לאולימפיאדת אטלנטה, הוא סיים במקום ה-87 את מרוץ הכביש ובמקום ה-16 את מרוץ נגד השעון. באוקטובר ניצח ריס את המרוץ החד יומי "קופה סאבטיני" וסיים במקום ה-10 באליפות העולם.
ב-1997, ניצח ריס את הקלאסיקה מרוץ אמסטל גולד. ריס הגיע לטור דה פראנס באותה שנה כפייבוריט לניצחון בעקבות ניצחונו בשנה שעברה, אך הראה יכולת ירודה לאורך כל המרוץ כשבן קבוצתו יאן אולריך מראה יכולת הרבה יותר טובה, לבסוף אולריך גם ניצח את המרוץ בפער של 26:34 דקות מריס במקום השביעי.
בטור דה פראנס 1998, ריס כבר שימש כפועל של אולריך שסיים במקום השני. בעוד ריס מסיים במקום ה-11. בעונת 1999 ריס לא השיג הישגים בולטים, אך במהלך הטור דה סוויס התרסק וסבל מפציעות שונות שאילצו אותו לפרוש בשנת 2000, בגיל 36.
קריירה כמנהל ספורטיבי
לאחר הפרישה החליט ריס להתחיל לפתח קריירה בתור מנהל ספורטיבי ועבר לקבוצת CSC הדנית, בה שימש כמנג'ר עד שנת 2016. הישגיה הבולטים של הקבוצה תחת ריס היו הניצחון של איוואן באסו בג'ירו ד'איטליה 2006, טור דה פראנס 2008 עם קרלוס סאסטרה, טור דה פראנס 2010 עם אנדי שלק[2] ווואלטה אספנייה 2012 עם אלברטו קונטדור. כיום ריס הוא המנהל הספורטיבי של קבוצת NTT Pro Cycling.
פרשיות סימום
לאחר שאריק צאבל, רולף אלדאג, ברט דיץ, כריסטיאן הן ואודו בולטס (שותפיו לקבוצה כרוכבים בטלקום) הודו בשימוש ב-EPO ב-2007, גם ריס בעצמו הודה בכך שעשה "טעויות" בעברו ונטל בין השנים 1993–1998 קורטיזון, EPO והורמון גדילה. ריס אף אמר שהוא קנה והזריק EPO בעצמו ושהמנהל הספורטיבי של טלקום, וולטר גודפורט, העמיד פנים שהוא לא שם לב לכך. בעקבות כך, ב-25 במאי 2007 הופסק להיות מוכר על ידי מארגני המרוץ כמנצח הטור. ביולי 2008 התואר הוחזר לו, אך עם דגש על שימוש בולט בסמים[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
