תמונה שצולמה בצמצם f/1.2. הבוקה כאן הוא כל האזור שמאחורי הילדה.דוגמה למצולעים שנוצרים בעקבות צמצם פתוח. ניתן להבחין כאן בשמונה צלעות בכל עיגול, כלומר, לצמצם יש שמונה להבים.
בצילום, בּוֹקֵה (מיפנית: bokeh) הוא הטשטוש, או מידת איכות הטשטוש, של האזורים בתמונה שאינם בפוקוס, או הדרך שבה העדשה מטפלת בנקודות האור בתמונה. לפי הצורה בה העדשה והצמצם בנויים איכות הבוקה נקבעת. בוקה "טובה" נחשבת בוקה שהטשטוש בה הוא עדין ונעים לעין, בעוד בוקה "רעה" היא בוקה בה הטשטוש הוא גס ומסיח את העין מהנושא המרכזי בתמונה.
מושג הבוקה מתייחס אל החלקים בתמונה שהם מחוץ לעומק שדה. ככל שעומק השדה יהיה רדוד יותר, כך יהיה יותר בוקה בתמונה. לפיכך, בצילומי פורטרטים ניתן לראות הרבה פעמים בוקה גדול יחסית, שכן לרוב הם מצולמים בצמצם פתוח, שגורם לעומק שדה רדוד.
מקור המושג
המונח בוקה מגיע מן המילה היפנית 暈け או ボケ שמשמעותה "טשטוש" או "ערפול". ביפנית המילה משמשת גם לתיאור אדם סנילי או עם בעיות שכליות.
תיאור
אומנם קשה לקבוע איכות בוקה, מכיוון שזה גם עניין סובייקטיבי וטעם אישי, בוקה טובה נחשבת בוקה "רכה" שמורחת את הפרטים ומאפשרת לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה.
בוקה טובה חשובה במיוחד בעדשות בעלות צמצם פתוח, עדשות מאקרו ועדשות טלפוטו, שכן אלו עדשות שבהן עומק השדה הוא רדוד מאוד, ולכן חלק גדול בתמונה הוא בוקה.
לעיצוב הצמצם יש השפעה מכרעת באיכות הבוקה. במרבית העדשות הצמצמים עשויים מלהבים. כאשר הצמצם הוא סגור יחסית (כלומר, בעל חור צר) נקודות אור שבשטח שמחוץ לעומק שדה יקבלו את הצורה של הצמצם, שהיא לרוב מצולעת, ומספר צלעותיה תלויה במספר הלהבים בצמצם. לכן, צמצמים איכותיים יותר יחשבו אלו שהם בעלי מספר להבים גבוה יותר, ולכן גם בוקה נעימה יותר לעין.
