בוגור (באינדונזית: Kota Bogor) היא עיר במחוזמערב ג'אווה שבאינדונזיה. העיר ממוקמת כ-60 קילומטרים (37 מיל) דרומית לבירה ג'קרטה. בוגור היא העיר ה-6 בגודלה במטרופולין של ג'קרטה וה-14 באינדונזיה כולה[1]. העיר משתרעת על שטח של כ-111.39 קילומטרים רבועים, ואוכלוסייתה מנתה כ-1,043,070 תושבים במפקד האוכלוסין מ-2020.[2] אומדן האוכלוסין בסוף 2023 עמד על כ-1,127,408 תושבים.[3] בוגור היא מרכז כלכלי, מדעי, תרבותי ותיירותי חשוב, כמו כן היא גם אתר נופש הררי.
היסטוריה
האזכור הראשון של התיישבות באזור בוגור מתוארך למאה ה-5. בימי הביניים כבר התגוררו באזור זה כ-48,000 תושבים, והוא שימש כבירת ממלכת סונדה. . בשנת 1579 ההתיישבות המקומית נחרבה במהלך סכסוכים פנים-אינדונזיים.
במחצית השנייה של המאה ה-17 האזור עבר בהדרגה לשליטתה של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC). המעבר הפורמלי התרחש ב-17 באפריל1684.[4] במהלך השלטון הקולוניאלי בוגור נקראה כ-Buitenzorg ( "ללא דאגות" בהולנדית) ושימשה כמעון הקיץ של המושל הכללי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים. ההולנדים שיקמו את ההתיישבות במקום, והעיר גדלה במהירות בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. בשנים 1811–1815 האזור נשלט על ידי האימפריה הבריטית. גן בוטני KEBUN RAYA BOGOR, באינדונזית: "גן גדול בוגור", הוקם בסמוך לעיר בשנת 1817, והיה אחד הגנים הגדולים בעולם במאה ה-19. כיום הוא בתוך העיר.[5][6]
ב-10 באוקטובר 1834, בוגור ניזוקה קשות מהתפרצות של הר געש.
בשנים 1860–1880 הוקמו בבוגור מוסדות תרבות ומדע, ובהם בית הספר החקלאי הגדול ביותר באינדונזיה, ספרייה עירונית, מוזיאון למדעי הטבע, ביולוגיה, כימיה ומעבדות וטרינריה. עד סוף המאה ה-19 הפכה העיר לאחת הערים המפותחות באינדונזיה.
ב-1904 הפכה בוגור רשמית למרכז המנהלי של הודו המזרחית ההולנדית.
בימי נשיאות סוקרנו היה בית הנופש שלו בבוגור, ולכבודו פוסלה מפת הזהב PETA EMAS, והוצמדה לקיר שיש שחור.[8] המפה היא תבליט גאוגרפי של השטחים אותם תבע סוקרנו לשלטון אינדונסיה. רק חלק מהתביעות הוגשם.
לאחר שהודח סוקרנו מהנשיאות ב-12 במארס1967, היה סוקרנו נתון במעצר בית בבית הנופש שלו בבוגור, ושם חי עם משפחתו עד מותו ב-21 ביוני1970.
דמוגרפיה
לפי המפקד הארצי שנערך ב-2010, בבוגור בתגוררו כ-949,066 אנשים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת הייתה כ-8,000 איש לקילומטר רבוע, כשמרכז העיר יותר צפוף מהפריפריה.[3]
רוב האוכלוסייה (93%) הם מוסלמים עם כ-6% נוצרים. עם זאת, ישנן כנסיות נוצריות רבות בעיר, כמו גם קהילות בודהיסטיות (בעיקר בקהילה הסינית) והינדואיסטיות.
כלכלה
כמה מהענפים הכלכליים המשמעותיים בבוגור הם תעשיית הרכב, הכימיקלים והמזון. בנוסף על כך, שטחים בקצה העיר משמשים לחקלאות. במהלך הקולוניזציה ההולנדית ייצרה בוגור בעיקר קפה, גומי ועץ. תעשיית החומרים החלה להתקיים בעיר בסוף המאה ה-19, וייצור מכוניות ומתכת החל בשנות ה-50 של המאה ה-20, במהלך התיעוש של אינדונזיה העצמאית. ההתפתחות הכלכלית המהירה של שנות ה-80 הואטה בעקבות המשבר של שנות ה-90 והתאוששה בתחילת שנות ה-2000; כך שקצב הצמיחה של הכלכלה בבוגור היה 5.78% ב-2002, 6.07% ב-2003 ו-6.02% ב-2009. בסוף 2009, התוצר האזורי הגולמי (GRP) עמד על כ-1.287 מיליארד דולר. למרות הצמיחה הכלכלית, ישנן אוכלוסיות עניות רבות בעיר.[9]
שיא גינס בימי ברקים בשנה
על פי ספר השיאים של גינס משנת 1979 היה ממוצע ימי הברקים בבוגור 316 עד 317 ימי ברקים בשנה. הנתונים בימינו מאשרים שיא גינס של יותר מ 300 ימי סערות ברקים בשנה בבוגור[10].
