א-שאם (בערבית: الشأم, אל-שאם) – המילה נגזרת מערבית: "שמאל" (شمال) בהוראת צפון, וזאת משום שהייתה א-שאם ממוקמת צפונית לחיג'אז וההפך מן ימן (תימן) שמדרום לחיג'אז. גאוגרפים מוסלמים סוברים שתיבת "א-שאם" נגזרה משמו של שם בנו של נוח המקראי שבניו התיישבו בארץ זו, ונראה שהראשון להפצת סברה זו היה המלומד הערבי אבו אל-פידאא. השם שימש כשמה של ארץ ישראל גם ברובד העברית של ימי הביניים.[1]
