אתלסטאן היה בנו של המלך אדוארד הזקן, וירש אותו ב-2 באוגוסט924. מעמדו החוקי לא ברור, בשל העובדה שאמו נודעה בתחילה כבתו של רועה צאן, שבה אדוארד התאהב, אך מאוחר יותר נטען שהייתה בת אצולה.
אתלסטאן היה מלכה הראשון של אנגליה כולה. הוא נחל ניצחונות רבים על יריביו, בהם הוויקינגים, ושלט אף על חלקים מויילס וקורנוול. ב-927 כבש את יורק מידי הדנים. ניצחונו הגדול ביותר היה בקרב ברונאבר, כשהדף את פלישתם של מלכי סקוטלנד, סטרת'קלייד ודבלין, ב-937. בעקבות זאת זכה בהכרתם של המלכים הזוטרים יותר בבריטניה.
אתלסטאן עסק גם בדת ובתרבות, והיה אספן של יצירות אמנות ושרידים בעלי משמעות דתית. לעיתים העביר חלקים מהאוסף שלו לכנסיות ולבישופים כדי לזכות בתמיכתם. בנוסף, כרת אתלסטאן בריתות רבות באמצעות נישואין פוליטיים, והשיא את אחיותיו למלכים שונים, אך הוא עצמו לא נישא. הוקון הטוב, מלך נורווגיה, גדל בילדותו בחצרו של אתלסטאן כחניכו.
אתלסטאן נפטר בגלוסטר ב-27 באוקטובר 939, בעת שהיה בשיא כוחו, וירש אותו אחיו-למחצה, אדמונד הראשון.
מסוף ימי השליטה הרומית ועד המאה התשיעית התגבשו באנגליה ארבע ממלכות אנגלו-סקסוניות: וֶסֵקְס, מֶרְסְיָה, נורת'מבריה ומזרח אנגליה. במאה השמינית, מרסיה התעצמה ונהפכה לממלכה האנגלית החזקה ביותר בדרום אנגליה, אך בשנים הראשונות של המאה התשיעית וסקס התעצמה תחת המלך אֶגְבֶּרְט, סבו של סבו של אתלסטאן. במהלך המאה התשיעית, אנגליה סבלה ממתקפות הולכות ומתגברות של פושטים ויקינגים, ששיאן בפלישה הגדולה של הצבא הוויקינגי הגדול ב-865. במהלך עשר השנים הבאות הוויקינגים השתלטו על שלוש מתוך ארבע ממלכות אנגליה, מלבד וסקס, וכך עד 878 היא נותרה הממלכה האנגלו-סקסונית הריבונית האחרונה. וסקס המשיכה להיאבק בדנים בתקופת שלטונו של אלפרד הגדול, סבו של אתלסטאן, כששיא המאבק בניצחון הגדול בקרב אדינגטון. לאחר קרב זה אלפרד וגוט'רום, מנהיג הדנים, סיכמו על סיפוח חציה המערבי של מרסיה לוסקס, בעוד חציה המזרחי סופח למזרח אנגליה שנותרה בשליטת הוויקינגים. המאבק הדני-אנגלי חודש במהלך העשור האחרון של המאה התשיעית כשאלפרד נעזר בבנו אדוארד, אביו של אתלסטאן. בסופו של עשור זה, ב-899, אדוארד ירש את ממלכת אביו.
כעשר שנים לאחר מכן, ב-909, אדוארד יצא בראש צבא משולב של וסקס ומרסיה לכיבוש מחדש של נורת'מבריה מידי הדנים, שתקפו בעצמם את מרסיה, והמאבק על ההגמוניה האנגלית בין השבטים האנגלו-סקסונים לבין השבטים הדנים נמשך. לאחר מותו של אתלרד השני ב-911, אלמנתו (ואחותו של אדוארד) אתלפלדה ירשה את כתר מרסיה, וכך שני בניו של אלפרד שלטו למעשה בכל דרום אנגליה של ימינו. במהלך העשור שלאחר מכן, אדוארד ואתלפלדה כבשו את חלקה המזרחי של מרסיה שנותרה בידי הוויקינגים מאז קרב אדינגטון וכן את מזרח אנגליה. ב-918 ירשה אלפווין את כתר מרסיה מאמה, אך במהרה השתלט על הכתר דודה אדוארד, ואיחד באופן סופי את שתי הממלכות תחת כתר אחד.
מעריכים כי אתלסטאן נולד בסביבות שנת 894 מאחר שלפי דברי ויליאם ממלמסבורי, אחד מההיסטוריונים החשובים ביותר באנגליה מאז בֶּדָה וֶנֶרַבִּילִיס (והחשוב ביותר במאה ה-12), הוא היה כבן 30 בעת עלייתו לשלטון ב-2 באוגוסט 924.[2] אתלסטאן היה בנו הבכור והיחיד של המלך אדוארד ואשתו הראשונה אקווין, שמעמדה לא ברור עד היום. בכתבים שנכתבו לאחר הכיבוש הנורמני של אנגליה נטען לעיתים כי הייתה בת אצולה, ולעיתים שהייתה ממעמד נחות יותר, אך אין כל אזכור שלה בכתבים מוקדמים יותר, והמחלוקת אודות יחוסה המעמדי עדיין קיימת בין ההיסטוריונים בני ימינו. כך או כך, כשאדוארד נישא בשנית ב-899 (כשאתלסטאן היה כבן 5 שנים בלבד), ייתכן שבעקבות מותה של אקווין, מעמדו של אתלסטאן כיורש העצר של אביו התערער, ואימו החורגת קידמה לתפקיד את שני בניה שלה מאדוארד. ב-920 אדוארד התחתן בשלישית, ונולדו לו שני בנים נוספים, אדמונד ואדרד, שמלכו אחרי אתלסטאן. כמו כן, היו לאתלסטאן ככל הנראה אחיות רבות מאביו ונשותיו.
אתלסטאן קושר פעמים רבות לממלכת מרסיה. בצעירותו התחנך בגלות אצל דודתו אתלפלדה ובעלה אתלרד השני במרסיה, וככל הנראה לקח חלק פעיל בקרבות האנגלו-סקסונים עם הדנים בצבא מרסיה, ושם גם רכש את חינוכו הצבאי. לפי הנאמר בכתב מאוחר יותר (1304) אתלסטאן העניק מגילת זכויות יתר למנזר הקדוש אוסוולד בגלוסטר שבמרסיה, שהוקם על ידי דודתו ובעלה והיה גם מקום קבורתם של השניים, וזאת בשל "הברית למחויבותו לאתלרד, מלך מרסיה, לו נשבע אמונים". כמו כן, ייתכן שאתלסטאן בן ה-24 היה נציגו של אביו במרסיה, לאחר שאדוארד השתלט על הכתר ב-918.
.jpg)
