נולד לרב זאב גרוניס בפיוטרקוב שבפולין. משפחתו הייתה משפחת רבנים מיוחסת, אביו היה מצאצאי הרב זאב וולף הכהן מלאסק, ואמו הייתה אחותו של הרב יצחק מאיר אלתר-רוטנברג, שהתפרסם כאדמו"ר מגור, מחבר "חידושי הרי"ם". בצעירותו למד בבתי מדרש בסביבת מקום מגוריו ובא בקשרים עם כמה רבנים גדולים, הוא נסמך לרבנות בידי בית הדין של קאליש בהיותו בן שמונה עשרה, ובמקביל התכונן בזמן קצר לבחינות החובה בלימודי החול ועמד בהן בהצלחה. התארס בגיל שש עשרה עם חנה בילה, נכדת הרב הירש ביזונסקי מקונין, ונישא לה בהגיעו לגיל שמונה עשרה.
לאחר תקופת התמחות בבית הדין של סב אשתו, התמנה בשנת ה'תרס"ג, 1903, כרבה של וילצ'ין הסמוכה לקונין (ולגבול גרמניה). הוא החזיק במשרתו זו במשך תשע עשרה שנים עד שנת ה'תרפ"א, 1920. בתקופה זו פרסם מחידושיו בירחון הרבני "שערי תורה" בעריכת הרב יצחק פייגנבוים ראב"דורשה. בהגיעם לווילצ'ין היו לבני הזוג גרוניס שלושה בנים, ובשנות מגוריהם בעיר נולדו להם עוד ארבעה בנים ובת אחת. במקביל לפעילותו כרב ומורה הוראה, היה הרב גרוניס מעביר מדי בוקר עם שחר, שיעור בגפ"ת לקבוצת תלמידים.
בשנת ה'תר"ף, 1920, התמנה כרב בקארדיףבירתויילס. הוא היה הרב הראשון בעיר זו וטרח רבות בהנחת התשתית לקיום חיים יהודיים בעיר. הוא יזם הקמת מוסדות חינוך ודחף הקמת מערכת כשרות בסיסית. הוא נפטר בצום תשעה באב נדחה, י' באבה'תרצ"ז, 18 ביולי1937.
