PROFILBARU.COM

ארצ'יבלד מקליש
Archibald MacLeish
לידה	7 במאי 1892; גלנקו, ארצות הברית
פטירה	20 באפריל 1982 (בגיל 89); בוסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Pine Grove Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל, בית הספר למשפטים בהרווארד, בית ספר הוטצ'קיס
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	The Fall of the City
בן או בת זוג	Ada MacLeish
פרסים והוקרה	פרס פוליצר לדרמה (1959); פרס הספר הלאומי (1953); פרס פוליצר לשירה (1933); עמית האקדמיה האמריקאית לשירה (1966); פרס פוליצר לשירה (1953); פרס בולינגן (1952); מדליית החירות הנשיאותית (1977); פרס רומא (1957); הפרס להנצחת שלי (1932); מפקד בלגיון הכבוד; היכל התהילה של הספרייה; star on Playwrights' Sidewalk ;

ארצ'יבלד מקליש (אנגלית: Archibald MacLeish; 7 במאי 1892 – 20 באפריל 1982) היה משורר אמריקאי, מגדולי המשוררים של מלחמת העולם הראשונה והספרן הראשי של ספריית הקונגרס.

חייו

ארצ'יבלד מקליש נולד באילינוי שבארצות הברית למורה ומנהלת של בית ספר ולסוחר וסוכן נוסע, וגדל בבית המשפחה שלחוף ימת מישיגן. לאחר תום לימודי התיכון שלו, החל בלימודיו באוניברסיטת ייל, עם התמקדות בספרות האנגלית, ולאחר מכן בבית הספר למשפטים של אותה אוניברסיטה.

במהלך לימודיו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא התגייס לחיל המשלוח האמריקאי, שיצא להילחם באירופה. תחילה שרת מקליש כנהג של אמבולנס וכעוזר בגדוד רפואה, ואחר כך, לקראת תום המלחמה, שרת כקפטן בחיל התו

במהלך לימודיו פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא התגייס לחיל המשלוח האמריקאי, שיצא להילחם באירופה. תחילה שרת מקליש כנהג של אמבולנס וכעוזר בגדוד רפואה, ואחר כך, לקראת תום המלחמה, שרת כקפטן בחיל התותחנים. בשדות הקרב הנוראים של פלנדריה חווה את חוויות התשתית של אובדן וצער על החיים הצעירים שנגדעו. חוויות אלו שימשו יסוד לשירתו האנטי מלחמתית.

בשנת 1919, שב מקליש לארצות הברית וסיים את לימודיו, ואחר כך עסק בהוראה כמה שנים. בשנת 1923 יצא ארצ'יבלד מקליש לפריז, וחי בעיר כחמש שנים. הוא יצא בעקבות גדולי הסופרים האמריקאים של דורו, המכונה גם "הדור האבוד". בפריז הכיר והתיידד עם ארנסט המינגוויי, גרטרוד סטיין, סקוט פיצג'רלד, ואחרים.

עם שובו מפריז, בשנת 1928, עסק מקליש בעבודות עריכה והצטרף אל המחנה הפוליטי הליברלי ומאוחר יותר אל המחנה האנטי פשיסטי. הוא הגה הערכה רבה לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, והיה בין תומכיו הפומביים. בשנת 1939 התמנה על ידי רוזוולט לספרן הראשי של הספרייה הלאומית האמריקאית, ספריית הקונגרס, ותרם רבות לחידושה.

עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, התגייס ארצ'יבלד מקליש למערכת ההסברה האמריקאית, והצטיין בעיקר בכתבי התעמולה שלו. בתום המלחמה גם שירת זמן קצר כנציגה של ארצות הברית במוסדות התרבות של ארגון האומות המאוחדות, ופרש מהחיים הציבוריים. אך החיים הציבוריים לא פרשו ממנו, והוא הפך לאחד מהנחקרים המפורסמים של הוועדה של הסנטור מקרתי. ארצ'יבלד מקליש עמד בפני חקירות הוועדה, והיה בין הנחקרים שגברו עליה והביאו לביטולה. הוא לא הלשין על חבריו האמנים, ודחה בבוז את האשמות מקרתי.

מראשית שנות החמישים מילא ארצ'יבלד מקליש תפקידי כבוד ויוקרה באקדמיה האמריקאית, זכה לפרסים רבים וכיבודים, היה משורר הקונגרס, והיה בין המשוררים האמריקאים הנערצים. ארצ'יבלד מקליש פרסם עשרות כרכים של שירה, דרמה, מאמרים, מסות ופולמוסים. כתביו, ובעיקר שיריו, תורגמו ללשונות רבות. לעברית לא תורגם עדיין אף ספר מספריו, אך שירים בודדים משלו תורגמו, נדפסו בכתבי העת והתפרסמו.

"החיילים הצעירים שמתו"

שירו הידוע ביותר הוא הקינה "החיילים הצעירים שמתו", והוא תורגם לעברית בידי כמה מתרגמים, ובהם אהרן אמיר, אברהם שלונסקי, רנה ליטוין ואחרים. שירים נוספים משלו תורגמו בידי אורי ברנשטיין ואחרים.

הנה כמה שורות מתוכו, בתרגומו של אהרן אמיר:

פרחי-החיילים המתים אינם דוברים

עם זאת נשמע קולם בדמי בתים.

(מי לא שמע קולם?)

להם יש דומייה הדוברה בשמם עם-ליל

ובצלצל שעון.

הם אומרים,

צעירים היינו. ומתנו. זכרונו.

ארצ'יבלד מקליש נחשב לאחד מגדולי המשוררים של מלחמת העולם הראשונה, יחד עם המשוררים האנגלים סיגפריד ששון, רופרט ברוק ווילפרד אוון.