PROFILBARU.COM

אנשי האזנדה
**Azande**
	גברים משבט האזנדה עם שריונים ונבל, בין 1877 ל-1880.
	גברים משבט האזנדה עם שריונים ונבל, בין 1877 ל-1880.
אוכלוסייה
	~1.1 מיליון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו; הרפובליקה המרכז-אפריקאית; דרום סודאן
שפות
	ערבית, בנגאלה, סאנגו, אנגלית, זנדה
דת
	נצרות, דתות אפריקאיות מסורתיות

אנשי האזנדה משתייכים לקבוצה אתנית ממרכז אפריקה. אנשיה חיים בעיקר בחלק הצפון מזרחי של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בדרום-מרכז ודרום מערב סודאן הדרומית ובדרום-מזרח הרפובליקה המרכז-אפריקאית.

היסטוריה

בתחילת המאה ה-19, שלטו אנשי הבאנדיה על אנשי הוונגרה, ושתי הקבוצות התאחדו לשבט האזנדה. הם חיו בג'ונגלים, היכן שהיום נמצאת הרפובליקה המרכז-אפריקאית. לאחר מות מלך, בניו של המלך היו נלחמים כדי לרשת את מקומו. הבן המפסיד היה לעיתים קרובות מקים ממלכות במחוזות שכנים-מה שגרם לממלכת האזנדה להתפרש צפון מזרחה. מאוחר יותר במאה ה-19, פשיטות סודאניות בלמו את ההתרחבות צפונה. האזנדה נקטעה על ידי בלגיה, צרפת וסודאן בזמן שהייתה תחת שלטון בריטי-מצרי.^[1]

מקור השם ושפה

מקור השם אזנדה הוא "האנשים שבבעלותם אדמה רבה", ומתייחס להיסטורית אנשי האזנדה כלוחמים וכובשים. השם "ניאם ניאם" היה נפוץ בקרב זרים לתיאור האזנדה במהלך המאה ה-18–19. שם זה ככל הנראה מקורו בדינקה, ופירושו "אכלנים גדולים" בשפה זו. ייתכן כי תיאור זה מיוחס לקניבליזם בקרב האזנדה. שם זה היה בשימוש גם בקרב שבטים אחרים בדרום סודאן ואומץ לאחר מכן על ידי מערביים. היום השימוש בשם ניאם ניאם נעשה בהקשר של דעה קדומה. אנשי האזנדה מדברים בשפת הזנדה, לה הם קוראים פה-זנדה (גם פה-דיו, זנדי, אזנדה, סנדה, קיזנדה ובזנדה). כ-1.1 מיליון אנשים מדברים בשפה זו. "שפת הזנדה" מתארת גם שפות נוספות לאזנדה עצמה, כגון: אדיו, ברמבו, אפמביה, גמה, קפטירי ונזקארא.^[2]

דמוגרפיה

אוכלוסיית האזנדה מתפרשת על שלוש ארצות במרכז אפריקה: דרום סודאן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והרפובליקה המרכז-אפריקאית. טריטוריית האזנדה מתמשכת משולי האגן העליון הדרום-מרכזי ודרום-מערבי של דרום סודאן, ליערות הגשם בקונגו ולתוך הרפובליקה המרכז אפריקאית. על פי הערכת "SIL Ethnologue", עומד מספר דוברי האזנדה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו על 730,000 (נכון ל-2009), 62,000 ברפובליקה המרכז אפריקאית (לפי הערכה מ-1996) ו-350,000 בדרום סודאן (לפי הערכה מ-1982). סך הכל אוכלוסייה בת מעט יותר ממיליון אנשים.^[2]

יישובים

הבקתות שהאזנדה בנו בעבר היו עשויות מבוץ ודשא שנוספו למסגרות מעמודי עץ שנקשרו בדשא. כל משק בית היה בנוי סביב כיכר מרכזית שהיוותה מרכז איסוף ושיח עבור התושבים. בסמוך לכיכרות אלו היו גינות לגידולי מזון, בהן גודלו צמחים שלא דרשו עיבוד חקלאי בקנה מידה גדול, כגון אננס ומנגו.^[3]

מבנה פוליטי-חברתי

האזנדה היו מאורגנים במבנה של ממלכות. מעמד האצולה נקרא "אוונגרה" והיה מועבר בתורשה. הצ'יפים בממלכות היו בעלי תפקידים שונים, כגון פיקוד על הצבא, ניהול הכלכלה והפוליטיקה. כלל הגברים הלא נשואים בחברה שמשו כפועלים ולוחמים. בתוך כל ממלכה השתייכות לשבט מסוים לא הייתה בעלת חשיבות. לתושבים היו "קבוצות מקומיות" שהיו דומות לארגונים פוליטיים.^[3]

חקלאות

לאחר מלחמת העולם השנייה, הממשלה הבריטית ניסתה לעודד גידול כותנה בדרום סודאן תחת תוכנית שכונתה "תוכנית הזנדה". התוכנית באופן כללי נכשלה, בשל בידוד האזנדה מנמלי מסחר. בגלל בידוד זה, רבים מהאזנדה עברו לעיירות קרובות יותר לדרכים ראשיות.^[1]

האזנדה הם בעיקר חקלאים בקנה מידה קטן. יבולם כולל תירס, אורז, בוטנים, שומשום, קסאווה ובטטות. גידול פירות כולל מנגואים, תפוזים, בננות, אננסים וקנה סוכר. בין 1998–2001, חקלאות הזנדה תפסה תאוצה לאחר שארגון ה"חזון העולמי הבינלאומי" החל לקנות תוצרת חקלאית. מאז, האזנדה צדו וגידלו דוחן, דורה ותירס. גידולים עיקריים לשם ייצוא כוללים קסאווה ובוטנים.^[1]

לאזור בו אנשי האזנדה חיים, שתי עונות. במהלך העונה הגשומה הנשים והגברים עוזרים להשגת מזון מהנהר. הנשים עוזרות עם הדיג בזרמים שמוצבים בהם סכרים ובבריכות רדודות, שם הן אוספות דגים, נחשים וסרטנים. הגברים מכינים ומציבים מלכודות בנהר על מנת לעזור באיסוף המזון. סוג נוסף של מזון שאנשי האזנדה אוספים ואוכלים הוא טרמיטים, שמהווים את מזונם המועדף.^[3]

אמונות ומסורות

דת

רוב האזנדה תרגלו בעבר אמונות אפריקאיות מסורתיות, אך אלו נעלמו בחלקן על ידי הנצרות. רוב האזנדה כיום משתייכים לכנסייה הקתולית. עדי יהוה כותבים ספרות גם בשפת האזנדה.

כישופים

אמונות מסורתית בקרב האזנדה כוללות קסמים וכישופים. כוח הכישוף נחשב לחומר בעל חיים אוטונומיים שעובר בתורשה ונמצא בבטן. בכוחו לבצע קסם "רע" על אוביו של המחזיק בו. כיוון שהאזנדה מאמינים שיכולת הכישוף עוברת בתורשה, נתיחה שלאחר המוות בגופה של אדם שהואשם בכישוף, בכוחה להוכיח או להפריח יכולת כישוף של קרוב משפחה חי של הנפטר. האמונה אומרת כי "מאנגו" – כוח הכישוף, מועבר מהורה לצאצא מאותו המין של ההורה- מאב לבן ומאם לבת. לכן, אם הוכח שאדם מכשף, סימן שאחיו, אביו ובניו מכשפים גם כן.^[4]

לאזנדה לרוב אין עניין תאורטי בכישוף. מה שחשוב הוא האם אדם מסוים מפעיל כישוף על אדם אחר בנקודת זמן מסוימת. מכשפים יכולים שלא להיות מודעים ליכולות שלהם, ולכן עלולים להזיק לאנשים ללא כל כוונה רעה. כיוון שהאמונה אומרת כי כישופים תמיד מתחוללים, ישנם טקסים שונים שמטרתם היא הגנה שוטפת מהם וביטולם. כאשר מאורע יוצא דופן מתרחש, לרוב מאורע מצער למישהו, האזנדה מאשימים את המאורע בכישוף, בדיוק כמו שאנשים שאינם מהאזנדה תולים את האשמה ב"מזל רע".^[4]

אף על פי שכוח הכישוף מוכל בתוך גוף פיזי, הפעילות שלו היא מטאפיזית. התפיסה המטאפיזית של ה"מאנגו", היא בסיס הכישוף. לעיתים, הכישוף עוזב את הגוף הפיזי של המכשף במהלך הלילה, ומוכוון על ידו אל עבר הקורבן בזמן שהוא ישן. בזמן שהכישוף זז, הוא זוהר באור בוהק שכל אדם יכול לראות במהלך הלילה. מנגד, במהלך היום האור יכול להראות על ידי מומחים דתיים בלבד.^[4]

אורקל משמש כדרך לקביעת מקור הכישוף. במשך זמן רב, הם שימשו כסמכות החוקית הראשית והגורם הקובע המרכזי באשר לצורה בה אדם צריך להתנהל מול איום כישוף. האזנדה משתמשים בשלושה סוגים שונים של אורקלים. האורקל החזק ביותר הוא אורקל הרעל " בנג' ", שנמצאת בשימוש של גברים בלבד. החלטת האורקל מתקבלת תמיד ללא עוררין. האורקל הפחות יוקרתי אך הזמן יותר הוא אורקל הטרמיטים. נשים, גברים וילדים כולם רשאים להתייעץ עם אורקל זה. האורקל הזול ביותר אך גם הכי פחות אמין הוא אורקל "לוח השפשוף". אורקל זה מתואר בספר Culture Sketches בתור "חפץ שדומה ללוח סיאנס העשוי משתי חתיכות קטנות של עץ קומפקטיות שניתן לקחת אותן בקלות לייעוץ בכל מקום".^[5]

יחסים בין גברים צעירים

בקרב האזנדה התקיים בין השאר מבנה חברתי דומה לפדרסטיה ביוון העתיקה. כפי שתיעד אדוארד אוונס-פריצ'רד תיעד בצפון קונגו, לוחמי זנדה זכרים בגילאים 20–30 לקחו לעיתים קרובות מאהבים צעירים בין הגילאים 12–20, שקיימו עימם יחסי מין חלקיים ומלאים. מנהג זה נעלם ברובו באמצע המאה ה-19, לאחר שהאירופאים האימפריליסטים הקימו קולוניות בארצות אפריקה, אך עדיין שרד בקנה מידה מספק כדי להיות מועבר לאוונס על ידי זקני השבט עמם הוא דיבר.^[6]

יחסים בין נשים צעירות

בשנות ה-30 של המאה ה-20, תיעד אדוארד אוונס-פריצ'רד מידע על קיום יחסי מין בין נשים על בסיס עדויות של גברים בני האזנדה.^[7]^:55 לפי דבריהם, נשים חיפשו מאהבות לשם הנאה, ולעיתים הייתה ניתנת לבתו של שליט שפחה כמאהבת^[7]^:55. לעיתים פעולה זו הייתה נתפשת בעיני הגברים כמאיימת, כיוון שאלו חששו שנשים אינן צריכות אותם.^[7]^:55-56

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנשי האזנדה בוויקישיתוף

אנשי האזנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אזנדה (עם אפריקני), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Appiah, Kwame Anthony; Gates Jr., Henry Louis, eds. (2005). Africana. 1 (2nd ed.). Oxford: Oxford University Press. p. 315. ISBN 9780195170559
^ ¹ ² Zande in: Lewis, M. Paul (ed.), 2009. Ethnologue: Languages of the World, Sixteenth edition. Dallas, Tex.: SIL International. Simons, Gary F.; Fennig, Charles D., eds. (2018). "Zande". Ethnologue: Languages of the World (21st ed.). Dallas, Texas: SIL International. Retrieved 2018-06-29.
^ ¹ ² ³ Holly., Peters-Golden, (2012). Culture sketches : case studies in anthropology (6th ed.). Dubuque, Iowa: The McGraw-Hill. pp. 3–4. ISBN 9780078117022. OCLC 716069710.
^ ¹ ² ³ Stein, Rebecca L.; Stein, Philip L. (2016). The Anthropology of Religion, Magic, and Witchcraft (3rd ed.). London: Routledge. p. 214. ISBN 9780205718115. OCLC 928384577.
^ Singer, André (1981). "Witchcraft among the Azande". johnryle.com. Retrieved 2018-01-09.
^ E. E. Evans-Pritchard (December, 1970). "Sexual Inversion among the Azande". American Anthropologist, (New Series) 72 (6), 1428-1434.
^ ¹ ² ³ Rupp, Leila J. (2009-12-01). Sapphistries: A Global History of Love between Women. NYU Press. ISBN 9780814776445.