אנטרוס (בלטינית: Anterus; נפטר ב-3 בינואר 236) היה האפיפיור התשעה עשר. תקופת כהונתו נמשכה 40 ימים, בין 21 בנובמבר 235 ל-3 בינואר 236. הוא עלה לכס האפיפיורות אחרי גירושם של היפוליטוס מרומא והאפיפיור הקודם פונטיאנוס למכרות בסרדיניה.
במקור הגיע מאזור קלבריה, וככל-הנראה בעל שורשים יווניים. כמו כן, שמו מלמד כי כנראה היה עבד משוחרר. על פי "ליבר פונטיפיקליס" (ספר האפיפיורים) מת אנטרוס מות קדושים כמרטיר מפני שליקט את מעשי המרטירים והפקידם בארכיוני הכנסייה ברומא. עם זאת, רוב החוקרים אינם משוכנעים כי כך היה, משום שתקופת רישום הדברים מאוחרת בהרבה להתרחשותם.
הספולכרה בה נקבר אחרי מותו התגלתה בשנת 1854 על ידי דה רוסי, ונמצאו בה שרידי כתובת ביוונית שנחרטה על לוח מלבני מוארך ששימש לסגירת הקבר.[1] הכתובת מעידה על היותה של השפה היוונית רווחת בשימוש בכנסייה הרומית בתקופה זו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
