מכסה סרקופג אטרוסקי מאמצע המאה ה-2 לפנה"ססוסים מכונפים עם רתמה, תבליט טרקוטה, אמנות אטרוסקית מהעידן ההלניסטי (שרידי מקדש מזבח המלכה, כעת בפאלאצו ויטלסקי בטארקיניה)
לפני גיבוש החברה הרומית התקיימה באזור טוסקנה החברה האטרוסקית אשר שלטה במרכז איטליה, מהמאה ה-8 עד למאה ה-2 לפנה"ס. בנוסף, פיתחה תרבות עצמאית בתקופה המקבילה להתפתחות מצרים ויוון העתיקה. החוקרים מצאו מגוון ביטויים של השפעות החברה היוונית על התרבות האטרוסקית.
חוקרים משערים כי פגישתם של האטרוסקים עם היוונים התרחשה כבר בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, עם יישובה של יוון. אולם, השפעה ברורה יותר החלה בתקופה שבין 550–460 לפנה"ס, אז ביססו האטרוסקים משטר יציב, במסגרתו התפתחו מאוד קשרי המסחר עם הערים היווניות. בסופה של אותה תקופה התרופפו קשרי המסחר והשפעת האמנות היוונית נעלמה עד לשנת 300 לפנה"ס. רק בשנת 150 לפנה"ס חזרה ההשפעה היוונית לאמנות האטרוסקית, עם כיבוש הערים האטרוסקיות בידי הרומאים.[1]
מן הממצאים הארכאולוגים עולה תמונה של אמנות דתית בעיקרה. בין הנושאים הפופולריים באמנות זו היו נושאים הקשורים לאלים, לפולחן המוות ולפולחן אבות המשפחה המתים. יש לציין כי מרבית העדויות על האמנות הגיע מחפירות בשטחי בתי קברות אטרוסקים, על כן יכולה להיווצר תמונה לא שלמה של אמנות זו.
הפיסול האטרוסקי
בין הממצאים בולטת קבוצה של כדים עליהם מופיעות מסכות ופני דמויות שונות המתוארים עם מאפיינים ריאליסטים שונים. כדים אלו שימשו לפולחן המוות. דיוקנאות הופיעו גם בתיאורים על גבי סרקופגים אטרוסקים. רוב הסרקופגים שנשתמרו עשויים מטרקוטה צבועה ועל המכסה העליון שלהם מופיעות דמויות הנמצאות בתנוחת הסבה. בסרקופג הידוע בשם "סרקופג הזוג הנשוי", מסוף המאה ה-6 לפנה"ס מופיעים בני זוג בתנוחת הסבה. פני הדמויות מזכירים את סגנון הפיסול היווני הארכאי. על פני הדמויות מופיע לעיתים "חיוך ארכאי" ועיניהן מודגשות וגדולות. תיאור דמות דומה נמצא בפסל "אפולו מוואי" (Apollo of Veii), בו נוספת לתיאור הדמות ה"ארכאית", גם עיטור דקורטיבי בין רגליה של הדמות העומדת. בפסל "מארס מטודי", לעומת זאת, בולטת ההקבלה בין הפיסול האטרוסקי ליווני והנטייה הארכאית הופכת למעודנת יותר.
על רקע הרמה הטכנית הגבוהה של יציקת הפסלים (בדומה לפיסול היווני), בולטת ההשפעה ה"מזרחית" על הפיסול האטרוסקי. השפעה זו ובה הנטייה לדקורטיביות ולסגנון צורני לא נעלמה, כמו בתרבות היוונית, אלא המשיכה להתקיים זמן רב. נטייה זו בולטת גם בתאורי האלים האטרוסקים. למשל, פסל "הכימרה מארצו" מן המאה ה-5 לפנה"ס, העשוי מברונזה. פסל זה מציג שילוב בין תיאור מיתולוגי-פנטאסטי מסוגנן לבין ריאליזם בתיאור הפרופורציות והמבנה האנטומי. העניין של האמנים האטרוסקים בתיאור מפלצות בולט על רקע זניחת סוגי תיאור כזה באמנות היוונית.
עם שקיעתה של סירקוזה בעקבות המלחמה הפונית השנייה, בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס, החלה השפעה חזקה של הפיסול היווני ההלניסטי. אמנים יוונים חזרו להתיישב ברומא החל משנת 146 לפנה"ס, עם כיבושם של שטחי התרבות היוונית. מלבד אימוץ והתאמה של המיתולוגיה היוונית, הפכו גם הפסלים היוונים למצרך אופנתי בחוגי החברה הרומית. למרות השפעות אלה בולטת בפיסול של תקופה זו, לצד הריאליזם בתיאור, הנטייה לתיאור דיוקן הבעתי. לעיתים הדבר מודגש על חשבון הדיוק האנטומי. בפסל "הנואם", לדוגמה, מן המאה ה-1 לפנה"ס, מופיעה דמות גבר מבוגר המניף את ידו בהבעה.
_F0163960tris_Palazzo_Vitelleschi,_cavalli_alati_bardati,_scultura_etrusca_ellenistica,_insieme,_Tarquinia.jpg)
