אל-מצבאח (בערבית: المصباح; "המנורה") הוא עיתון ספרותי, מדעי וחברתי יהודי עיראקי בשפה הערבית, שהחל להופיע ב-10 באפריל 1924. העיתון התפרסם באופן סדיר עד ספטמבר 1926 (112 גליונות); לאחר מכן הופיעו באופן לא-סדיר עוד 15 גיליונות – האחרון שבהם, מספר 127, יצא לאור ב-6 ביוני 1929. עורך העיתון היה אנואר שאול (שהשתמש בשם העט "אבן אל-סמואל") והמנהל האחראי של העיתון היה סלמאן שינה.
רקע
אל-מצבאח דגל ביצירת מכנה תרבותי ערבי-עיראקי משותף לבני שלוש הדתות המונותאיסטיות כפי שהדבר משתקף במאמר הפותח את הגיליון הראשון, הקורא להרחבת אופקי האזרח כאמצעי לקידומה של האומה, תיקון הפגמים החברתיים והמוסריים, עידוד הנוער לפעילות ספרותית ומדעית, חיזוק הקשר הרוחני בין אנשי הספרות היהודים לאנשי הספרות בני כל הדתות ואיחוד הכוחות למען קידומה של המולדת, יחד עם הדגשתה של תרומת הספרות לתחיית האומה העיראקית[1].
העיתון היה ציוני באוריינטציה שלו ובדיווחיו האוהדים המרובים על בניין היישוב היהודי בארץ ישראל ובקריאתו לחיזוק לימודי השפה העברית בקרב יהודי עיראק. שינה ציין כי יעדו העיקרי של העיתון היה להפיץ את הרעיון הציוני, במגבלות הצנזורה העיראקית.
העיתון שימש במה לרבים מן הכותבים היהודים ולטיפוח מגמת ה"עיראקיזציה" של ההנהגה היהודית ושל בכירי הסופרים היהודים. הופעת העיתון ביטאה את הדואליות שבין נטיית הלב של היהודים אחר הציונות לבין בחירתם באימוץ האוריינטציה העיראקית, שרובם המכריע של האינטלקטואלים והסופרים היהודים היו חסידיה. העיתון עסק בכל נושאי ההתעניינות של הקהילה היהודית: חברה, כלכלה, פוליטיקה, חינוך ותרבות, קשרים עם ארץ ישראל, מאבקים פנימיים בתוך הקהילה היהודית, ותגובות על גילויים אנטי-יהודיים בקרב הציבור הערבי.[2]
שיתוף הפעולה בין שינה ושאול החזיק מעמד רק כשנה. בשל חילוקי דעות על הקו המערכתי, ככל הנראה, נפרדו דרכיהם, ושאול ייסד מאוחר יותר, הפעם כמוציא לאור ועורך, את "אל חאצד" (הקוצר)[3].
לקריאה נוספת
- ראובן שניר, ערביות, יהדות, ציונות: מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק, ירושלים: יד יצחק בן-צבי – מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח; האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ה 2005.
- אורית בשקין, אלמצבאח (1924–1929): עיתון יהודי עיראקי; עבודת גמר לתואר מוסמך בהדרכת עמי אילון, אוניברסיטת תל אביב, 1998.
הערות שוליים
