אביו של שמורל שכר בעבורו אומנת רוסייה שלימדה אותו רוסית. שמורל דיבר רוסית, ניגן בבללייקה, ואהב את הספרות, השירה והתרבות הרוסית. שמורל הזדהה כרוסי יותר מאשר כגרמני ושאף להיות "הגשר בין מזרח למערב".[3]
במכתב ששלח אלכס לאנגליקה, מושא אהבתו, ב-1 במאי1937 כתב:
קיימים שני סוגי בני אדם: בקבוצה הגדולה מצויים אלה שמחמת פחד ומוגות לב אינם מסוגלים להציב לעצמם מטרות בחיים, ולפיכך הם מרוצים ומאושרים כשהם מצייתים לפקודותיהם של אחרים, מבלי שייאלצו לחשוב בעצמם, בתואנה שלא יטעו כשהם נוהרים עם ההמון. עם בני הקבוצה השנייה, הקטנה, נמנים אלה, שמסוגלים לגבש לעצמם ערכים חדשים, והם אמיצים דיים לחיות לפיהם וליטול אחריות על מעשיהם.
בשובו מהחזית, החל אלכסנדר שוב את לימודיו בסתיו 1942. באביב 1942 חיבר שמורל, יחד עם חברו הנס שול ושאר חברי הוורד הלבן את עלוני המחאה המתנגדים לשלטון הנאצי, והפיץ אותם בעזרת חבריו. שמורל קנה את מכונת השכפול בה השתמשו חברי הקבוצה על מנת לשכפל את העלונים.[8] חברי הוורד הלבן היו: וילי גראף, כריסטוף פרובסט, סופי שול, טראוטה לפרנץ ואלכסנדר שמורל, ומאוחר יותר הם צירפו אליהם את הפרופסור לפילוסופיה קורט הובר. לאחר מעצריהם של כריסטוף פרובסט והנס וסופי שול, שמורל ניסה לברוח לשווייץ בעזרת מכרים שונים ודרכון בולגרי מזויף, אך הניסיון לא צלח ושמורל חזר למינכן. לאחר חזרתו ב-24 בפברואר 1943, יום הלווייתם של חבריו, נעצר שמורל וב-19 באפריל 1943, הוא נידון למוות על ידי בית הדין העממי במשפט השני נגד הוורד הלבן[9].
