מפקדים צבאיים אמרו לחייליהם "לעשות [לנשים] מה שתרצו", מה שהביא להתעללות מינית רווחת. מגורשות הוצגו עירומות בדמשק ונמכרו כשפחות-מין באזורים מסוימים, כולל מוסול על פי דיווחו של הקונסול הגרמני שם, דבר שהיווה מקור חשוב של הכנסה לחיילים המלווים. רוסלר, הקונסול הגרמני בחלב בזמן רצח העם, שמע מארמני "אובייקטיבי" שבערך רבע מהנשים הצעירות שמראיהן היה "נאה פחות או יותר", נאנסו באופן קבוע על ידי שוטרים, וש"היפות עוד יותר" נאנסו על ידי 10–15 גברים. כתוצאה מכך נערות ונשים הושארו מאחור למות.
במקביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה החל רצח העם הארמני שבו האוכלוסייה הארמנית נשלחה לצעדות מוות ולבסוף הורעבו למוות ועונו. במהלך הצעידות אנסו הטורקים את מעט הנשים, הילדות הצעירות והנערים ששרדו את אותן צעידות מוות[3].
במהלך רצח העם הארמני, אונס הנערות הצעירות היה דבר שתוכנן לפני ביצועו, במרבית המקרים הוחלט לתקוף את הנערות בבתיהם עוד בטרם יגורשו מהכפר או במהלך צעדות המוות שהתרחשו ברחבי המדבר הסורי. לדברי עדי ראייה ממעשי האונס כל נערה שהייתה מעל גיל שתים עשרה נאנסה, לעיתים גם צעירות יותר נאנסו[4]. הנשים נאנסו כחלק מאונס קבוצתי וחלקן אף התאבדו לאחר מכן.
