אולבני (באנגלית: Albany) היא בירת מחוז דוהרטי שבמדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית. העיר מהווה את מרכזו של האזור המטרופוליטני הקרוי על שמה והיא העיר השמינית בגודלה במדינת ג'ורגיה.
היסטוריה
האזור בו שוכנת אולבני היה מיושב לפנים על ידי אינדיאנים משבט המוסקוגי (Muscogee) שכינו את המקום בשם תורנטיסקה (Thronateeska) שמשמעותו בשפתם הוא אבן צור, על שם מרבצי הצור שנמצאו על שפת הנהר.[2] בני שבט זה עשו שימוש באבני הצור לייצור כלים וכלי נשק כגון ראשי חיצים.
את ההתיישבות האירופאית במקום החל נלסון טיפט, איש עסקים מקונטיקט שתפס בעלות על שטחי אדמה לאורך נהר פלינט באוקטובר 1836, לאחר שפונו משם שבטי האינדיאנים. בני שבט התורנטיסקה אולצו להעתיק את משכנם לטריטוריה אינדיאנית ממערב לנהר המיסיסיפי. לעיירה שהקים קרא טיפט בשם אולבני, על שם העיר אולבני, בירת מדינת ניו יורק. שתי הערים היו ממוקמות על קטע כשיר לשיט של נהרות. את היסודות לעיר הניח ב-1836 אלכסנדר שוטוול. ב-27 בדצמבר 1838 התאגדה העיירה מתוקף חוק של האספה הכללית של ג'ורג'יה.[3]
במשך כמה עשורים היה טיפט היזם העיקרי באולבני. הוא קידם את מערכת החינוך, את המגזר העסקי ואת סלילת הרכבות. במהלך מלחמת האזרחים הוא דאג לאספקה לצי ובנה שתי ספינות. הוא התנגד לשיקום של המדינה ורחש בוז לרוכלים שהגיעו מהצפון. ניתן לומר שטיפט היה "דרומי יותר מהרבה דרומיים". הגישה שלו בעד העבדות לפני פרוץ המלחמה ותמיכתו בהפרדה הגזעית לאחריה הפכו אותו לבן בית באליטה הלבנה של ג'ורג'יה.[4]
עבודות הפיתוח של האזור בוצעו תוך כדי שימוש בעבדים שביראו את האדמה וזרעו את שדות הכותנה. ב-1840 הייתה רוב אוכלוסייתו של מחוז דוהרטי מורכבת מעבדים שחורים. אולבני, שהייתה מרכז הסחר המחוזי ליבול הכותנה, הייתה גם המיקום המרכזי שממנו שווקה הכותנה באמצעות ספינות קיטור ששטו על הנהר. ב-1858 שכר טיפט את הוראס קינג, שהייה עבד משוחרר ובונה גשרים, כדי לבנות גשר אגרה על פני הנהר. גשר זה עומד עד היום.
בתור נמל ספנות חשוב, הפכה אולבני בהמשך לצומת רכבות מרכזי בדרום-מערב ג'ורג'יה. שבעה קווי רכבת חוברו לעיירה. עד היום קיימת תצוגת רכבות במרכז המורשת של תורנטיסקה שבתחנת הרכבת לשעבר.
בעודו מהווה חלק בלתי נפרד מכלכלת העיר, גרם נהר פלינט להצפות באופן קבוע. בהצפות שהתרחשו ב-1841 וב-1925 נגרם נזק נרחב לרכוש. מקרי ההצפות של סוף המאה ה-20 היו קיצוניים. ב-1994 שיטפון רציני נגרם עקב ירידת גשמים במסגרת ההוריקן אלברטו. בשיטפונות נהרגו 14 איש ו-22,000 נעקרו ממקומות מגוריהם. המדינה ממנה שיפוצים בעלות של 150 מיליון דולר בקמפוס אוניברסיטת אולבני. בנוסף, נבנו בתים חדשים בחלקה הדרומי של העיר במקום אלו שנחרבו בשיטפונות. ב-1998 עלה מפלס הנהר ב-11 מטרים והציף חלקים של העיר.
בשל ההצפות, החליטה העיר לא לפתח מחדש אזורים לאורך שטחי ההצפה שעל שפת הנהר למטרות מגורים או מסחר. שטחים אלו שופרו למטרות אחרות, הוקמה בהם טיילת ונבנה אקווריום.
ב-10 בפברואר 1940 הכתה סופת טורנדו חזקה את אולבני, הרגה 18 איש וגרמה לנזק בקנה מידה רחב.
ב-11 באפריל 1906 נפתחה במרכז העיר אחת מהספריות שנתרמו על ידי אנדרו קרנגי. במקור הייתה זו ספרייה בה הוחלו חוקי ההפרדה הגזעית ועד לחקיקת חוק זכויות האזרח ב-1964 לא הותרה הכניסה אליה לאפרו-אמריקאים. המקום שימש כספרייה עד 1985. ב-1992, לאחר עבודות שיפוצים, נפתח הבניין מחדש כדי לשמש כמטה של המועצה האזורית לאומנויות.
ב-1912 נפתח בניין משרד הדואר ובית המשפט במרכז העיר. ב-1937 נפתח פארק צ'יהאו כחלק מהניו דיל בתקופת ממשלתו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במהלך השפל הגדול.
שינויים משמעותיים באולבני התרחשו עם הקמתם של מתקנים צבאיים בעיר. בסיס הדרכה של הגיס האווירי של צבא ארצות הברית נבנה ליד העיר על קרקע שבבעלות העיר שנחכרה בסכום של דולר אחד לשנה. בנייתם של הבסיס ושל שדה התעופה על ידי גיס ההנדסה החלה ב-25 במרץ 1941. שדה התעופה הוצא משימוש באופן זמני לאחר תום מלחמת העולם השנייה החל מ-15 באוגוסט 1946 ועד 1 בספטמבר 1947.
לאחר תחילתה של המלחמה הקרה ולאחר הקמתו של חיל האוויר של ארצות הברית בשלהי 1947, הופעל שדה התעופה מחדש ובוצעו בו עבודות שדרוג ושיפוץ המסלולים. הבסיס נקרא "בסיס חיל האוויר טרנר" והוא שימש עבור חיל האוויר כבסיס למפציצי סילון כבדים, כמו B-52 סטרטופורטרס. הבסיס שיכן כמה יחידות נוספות של החיל.[5]
ב-1951 הוקם בפרברים המזרחיים של אולבני בסיס לוגיסטי של חיל הנחתים של ארצות הברית. בשנות החמישים והשישים הגיעו להתגורר בעיר אנשי צבא ועובדים בשירות הצבא שהיו בני הגזע הלבן, כך שלפרק זמן מסוים חזרה אוכלוסיית אולבני להיות בעלת רוב לבן בפעם הראשונה מאז 1870. ב-1960 מנתה אוכלוסיית העיר 50,000 תושבים.
בשנים 1961 – 1962 לקחו תושביה האפרו-אמריקאים של אולבני חלק משמעותי בתנועה לזכויות האזרח במסגרת תנועת אולבני. הם הובילו מחאות והפגנות בלתי אלימות להפסקת ההפרדה הגזעית במוסדות ציבור, לקבלת זכות ההצבעה ולשיקום כבודם. בסיועם של פעילים מ"ועידת המנהיגים הצפוניים הדרומיים" (SCLC), "הקונגרס לשוויון גזעי" (CORE), הוועדה לתאום סטודנטים לא אלימים" (SNCC) ו"האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" (NAACP), נקטו האפרו-אמריקאים ותומכיהם בעמדה למאבק בהפרדה הגזעית באמצעים בלתי אלימים. ב-1963 ביטלה אולבני את חוקי ג'ים קרואו שהיו בה בתוקף, אך נדרשה התערבות פדרלית כדי להבטיח את זכות ההצבעה של השחורים.
ב-1967 הפסיק חיל האוויר את פעילותו בבסיס טרנר והעביר אותו לידי צי ארצות הברית, ששינה את שמו ל"תחנה האווירית של הצי באולבני" ששימש כבסיס קרקעי עבור כמעט כל מטוסי ה-A-5 ויג'ילנט. ב-1974 נסגר בסיס אולבני והקרקע שעליו הוא שכן הושבה לעיר.
ב-1979 רכשה חברת הבירה מילר חלק משטח הבסיס ובנתה עליו מבשלה חדשה.[6] הירידה בפעילותם של הבסיסים הצבאיים ושינויים שבוצעו בתשתית מסילות הרכבת הובילו לאובדן מקומות תעסוקה רבים באולבני. רוב האוכלוסייה הלבנה שנותרה בעיר עברה לפרברים ולשכונות חדשות מחוצה לעיר שהפכה להיות בעלת רוב שחור בשנות השבעים. כשהיא נאבקת בכלכלה כושלת, נכנסה אולבני לכותרות של התקשורת הארצית ב-1988 כ"בירת הרצח של אמריקה", עם השיעור הגבוה ביותר של מעשי רצח בכל ארצות הברית. מאז זכו ערים אחרות בתואר המפוקפק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
