Autostereogram מסוג "Random dot autostereogram" אשר מכיל תמונה תלת-ממדית נסתרת של כרישAutostereogram מסוג "Wallpaper autostereogram" אשר מכיל תמונה תלת-ממדית נסתרת של 3 מלבנים
אוטוסטראוגרמה (Autostereogram) הוא אשליה אופטית הגורמת למוח האנושי להבחין בצורה תלת-ממדית אשר מסתתרת בתוך תמונה דו-ממדית אחת. את אותו האפקט של צפייה בצורה תלת-ממדית ניתן גם להשיג על ידי סטריאוסקופיה, אולם שם הוא מושג על ידי שימוש בשתי תמונות דו־ממדיות.[1]
סוגי אוטוסטראוגרמות
הסוג הפשוט ביותר של אוטוסטראוגרמה, המכונה "Wallpaper autostereogram", מורכב מתבניות החוזרות על עצמן. כאשר מביטים בתמונה מסוג זה עם מיקוד נכון בעיניים, נדמה כי התבניות באזור בו מופיעה הצורה התלת-ממדית צפות באוויר מעל הרקע.
בסדרת ספרי "העין המופלאה"(אנ') נעשה שימוש בסוג נוסף של אוטוסטראוגרמה המכונה "Random dot autostereogram" (אנ'). בסוג זה בדרך כלל ניתן יהיה להבחין בצורה התלת-ממדית רק אם מביטים בתמונה בטכניקה הנכונה.
טכניקות צפייה
ישנן שתי טכניקות לצפייה בתמונות אוטוסטראוגרמה כדי לראות את הצורה התלת-ממדית הנסתרת:
הטכניקה הראשונה, הנפוצה יותר (כמו בתמונות המוצגות בערך זה), מכונה "wall-eyed" מכיוון שיש להתבונן בתמונה במבט בוהה שממוקד במישור מרוחק. כלומר, כדי לראות את הצורה התלת-ממדית יש למקד את העיניים בנקודה רחוקה יותר ממישור התמונה. כדי לתרגל את העיניים מומלץ להניח את התמונה מאחורי זגוגית ולהביט בהשתקפות העצמית, מכיוון שההשתקפות נמצאת מאחורי מישור התמונה (באותו מרחק מהתמונה, רק מצידה השני).
הטכניקה השנייה מכונה "cross-eyed", וכדי לראות תלת-ממד בתמונות שנוצרה בה יש למקד את הראייה בתמונה באופן בו העיניים פוזלות.
היסטוריה
סטראוסקופ מראות של ויטסטון
בשנת 1792 צ'ארלס וולס תיאר את מיזוג התמונות משתי העיניים לתמונה תפיסתית אחת, הנתפסת כממוקמת באמצע הדרך בין שתי העיניים הפיזיות.
בשנת 1838 תכנן צ'ארלס ויטסטון את אחת הגרסאות הראשונות של הסטריאוסקופ – מכשיר לצפייה בשתי תמונות המציגות שני דימויים כמעט זהים המוצבים זה לצד זה. פיצול הראיה נעשה על ידי מראות. פעולת המכשיר מבוססת על ההבנה שכאשר העיניים מביטות באובייקט מזוויות מעט שונות, נוצרת חווית צפייה תלת־ממדית. מחקרו של ויטסטון התבסס על עיקרון זה והוביל ליצירת הסטריאוסקופ, שחווית השימוש בו מעניקה אשליה של צפייה בתמונות תלת־ממדיות בעלות עומק. הפופולריות של הסטריאוסקופ צברה תאוצה במחצית השנייה של המאה ה-19, ושמשה בין היתר בתערוכות גדולות שבהן הוצבו מכשירי צפייה סטריאוסקופים.
בשנת 1844 גילה דייוויד ברוסטר את "אפקט הטפט" (Wallpaper effect). הוא הבחין שכאשר הוא בוהה בדוגמאות חוזרות ונשנות בטפטים תוך כדי שינוי במיקוד הראיה, הוא יכול היה לראות את הדוגמאות מאחורי הקיר או לפני הקיר עליו מודבק הטפט. זהו הבסיס של אוטוסטריאוגרמות בסגנון טפט (Wallpaper Autosterogram).
סטראוסקופ עדשות של ברוסטר
בשנים 1849-1850 שכלל דייוויד ברוסטר את הסטריאוסקופ הגדול ומסורבל של ויטסטון ובנה סטריאוסקופ קטן ונייד מבוסס על עדשות.
בשנת 1939 פרסם בוריס קומפנייסקי (Boris Kompaneysky) את הסטריאוגרמה הראשונה, בעלת נקודות אקראי (Random dot), המכילה תמונה מצוירת ביד של פניה של ונוס שנועדה לצפייה בסטריאוסקופ.
בשנת 1959, יצר בלה ז'ולס (אנ'), על ידי תכנת מחשב, סטריאוגרמות נקודות אקראיות שכללו זוגות של דפוסי נקודות אקראיים שהיו זהים למעט הבדלים קלים במיקום האופקי של תת-קבוצה מסוימת. כאשר התבניות הללו נצפו - אחת לכל עין - באמצעות סטריאוסקופ, ניתן היה לראות בהן תבנית תלת־ממדית.
בשנת 1962 בלה ז'ולס וג'ואן מילר פיתחו אלגוריתם איטרטיבי לקידוד בו-זמני של שני משטחים בלתי תלויים בסטריאוגרמה של תמונה כפולה.
בשנת 1979, המציא כריסטופר טיילר (אנ'), תלמידו לשעבר של בלה ז'ולס, את האוטוסטריאוגרמה, היוצרת את אותו אפקט באמצעות תמונה אחת במקום שתיים ומאפשר לראות תמונה תלת־ממדית ללא שימוש בסטריאוסקופ.
בשנת 1991, המתכנת טום באצ'י (Tom Baccei) והאמנית צ'רי סמית (Cheri Smith) יצרו את האוטוסטריאוגרמות הצבעוניות הראשונות של נקודות אקראיות.
בשנת 1993 פורסם הספר הראשון של סדרת עין הקסם (Magic Eye): "דרך חדשה להסתכל על העולם" מאת טום באצ'י, צ'רי סמית' ובוב סליצקי.[2]
