איוו (אוו) דניז קירי לבואיס (6 בדצמבר1904 - 22 באוקטובר2007) הייתה סופרת עיתונאית ופסנתרנית צרפתייה-אמריקאית. איוו (אווה) קירי הייתה בתם הצעירה של מארי ופייר קירי. אחותה היא אירן ז'וליו-קירי, וגיסה הוא פרדריק ז'וליו-קירי. איוו היא היחידה ממשפחתה שלא בחרה קריירה כמדענית ולא זכתה בפרס נובל. בעלה, הנרי לבואיס, זכה גם הוא בפרס נובל לשלום בשנת 1965 ביחד עם הארגון יוניצ"ף שאותו ניהל. היא עבדה כעיתונאית וכן חיברה את הביוגרפיה של אמה בספר "מאדאם קירי" ובספר "מסע בין לוחמים". בשנת-1960 הצטרפה לשורות יוניצ"ף, ופעלה למען עזרה לילדים ואמהות במדינות מתפתחות.
ילדות
אוו דניז קירי נולדה בפריז, צרפת ב -6 בדצמבר 1904. היא הייתה בתם הצעירה של המדענים מארי ופייר קירי, ואחות צעירה לביתם הבוגרת של הזוג, אירן (ילידת 1897). אוו כמעט שלא הכירה את אביה, שנהרג בשנת 1906 בתאונה, כאשר נדרס על ידי עגלה רתומה לסוס. אחרי תאונה זו, מארי קירי ובנותיה נתמכו במשך זמן מה על ידי הסב, ד"ר אז'ן קירי. כשהסב נפטר גם כן, בשנת 1910, מארי קירי נאלצה לגדל את בנותיה בעצמה ובעזרת אומנות. אף על פי שאוו הודתה מאוחר יותר כי כילדה סבלה מחוסר תשומת לב מספקת של אמה, וכי רק מאוחר יותר, בשנות העשרה שלה, היא פיתחה קשר רגשי חזק אל האם,[1] מארי הקדישה תשומת לב רבה לחינוך ולפיתוח תחומי העניין של שתי בנותיה. בעוד שאירן הלכה בעקבותם של אביה ואמה והפכה למדענית דגולה (הוענק לה פרס נובל לכימיה עם בעלה פרדריק ז'וליו קירי, בשנת 1935), פנתה אוו לתחומים אומנותיים וספרותיים.
מארי קירי דאגה גם להתפתחותן הגופנית של הבנות. בכל מזג האוויר, הם יצאו לטיולים ארוכים ורכיבה על אופניים. הם הלכו לשחות בקיץ, ומארי התקינה ציוד התעמלות בגן ביתם שב"סאקס" ברובע Hauts-de-Seine. אוו ואירן למדו גם גינון תפירה ובישול.
אף על פי שהבנות היו צרפתיות (אוו הפכה מאוחר יותר לאזרחית אמריקאית), והשפה הראשונה שלהם הייתה צרפתית, הם היו מודעות למוצאן הפולני (מצד אימם) ודיברו פולנית. בשנת 1911 הן ביקרו בפולין, שהייתה אז בחלקה תחת שלטון רוסי. המטרה העיקרית של הביקור הייתה להיפגש עם "ברוניסקה שקלודובסקה", אחותה של מארי, אשר שהתה בבית הבראה באותו זמן. במהלך ביקורן בפולין, הן גם רכבו על סוסים, צעדו בהרים. אפילו כילדה הפגינה אוו קירי כישרון מיוחד למוזיקה.[2]
נעורים
בשנת 1921, כשהייתה אוו בת 16, יצאה למסע הראשון שלה על פני האוקיינוס האטלנטי : באביב של שנה זו, הפליגה עם אחותה ואמה בספינה RMS Olympic לעיר ניו יורק. מארי קירי, כזוכת פרס נובל בפעם השנייה, כמגלת ה"רדיום והפולוניום, התקבלה שם בכל הכבוד והטקסיות הראויים. גם בנותיה היו פופולריות מאוד בקרב החברה הגבוהה האמריקאית. ".[3] במהלך הנסיעה גם שימשו אוו ואירן כ"שומרי ראש" לאמן - מארי, שהתמקדה בדרך כלל בעבודת מחקר והעדיפה חיים פשוטים, לא הרגישה תמיד בנוח מול המחוות שהוענקו לה. בעת שהותן בארצות הברית, פגשו מארי, אירן ואוו את הנשיא וורן הרדינג בוושינגטון, ראו את מפלי ניאגרה ויצאו ברכבת כדי לראות את הגרנד קניון. הן חזרו לפריז ביוני 1921.
אוו, כמו אירן אחותה, הייתה בוגרת מכללת "סבינייה" בפריז. שם הוסמכה בשני תארים ראשונים, מדע ופילוסופיה, בשנת 1925. בינתיים, גם שיפרה את מיומנויות הפסנתר וניגנה בקונצרט הראשון שלה בפריז בשנת 1925. מאוחר יותר, הופיעה על הבמה פעמים רבות, בקונצרטים בעיר הבירה הצרפתית, במחוזות וכן בבלגיה.
לאחר שאירן נישאה לפרדריק ז'וליו בשנת 1926, נשארה אוו עם אמה בפריז, טיפלה בה וליוותה אותה בטיולים ברחבי צרפת, איטליה, בלגיה ושווייץ. בשנת 1932, נלוו שתיהן אל נשיא צ'כוסלובקיהטומאש מסריק בנסיעתו לספרד.
עם אהבתה ומסירותה לאמה, הייתה אוו שונה לגמרי באישיותה ממנה (ומאירן אחותה). שלא כמו אמה ואחותה, היא תמיד נמשכה אל תחומי העניין ההומאניים. בעוד מארי בדרך כלל לבשה שמלות שחורות ופשוטות, אוו תמיד הקדישה תשומת לב לבגדים מתוחכמים, לבשה נעלי עקב, התאפרה ואהבה לזרוח במסיבות. עם זאת, סעדו הן אוו והן אירן את אימם במסירות עד לפטירתה. (מארי, חלתה באנמיה אפלסטית, שנגרמה ככל הנראה כתוצאה מחשיפה שלה לטווח ארוך לרדיום, נפטרה ב -4 ביולי 1934.[2]).
כתיבת הביוגרפיה של אמה
מארי קירי
לאחר מותה של מארי קירי, החליטה אוו לתת ביטוי לאהבתה אל אמה על ידי כתיבת הביוגרפיה שלה. לשם כך, היא נסוגה זמנית מחיי החברה ועברה לדירה קטנה באוטיי, איוולין, שם היא אספה ומיינה מסמכים ומכתבים שהשאירה אחריה מארי. בסתיו 1935, היא גם ביקרה את משפחתה בפולין, בחיפוש אחר מידע על הילדות ותקופת נערותה של אמה. תוצאת עבודה זו היא הביוגרפיה מאדאם קירי, שפורסמה במקביל בצרפת, בבריטניה, באיטליה, בספרד, בארצות הברית ובמדינות נוספות בשנת 1937.
הביוגרפיה הפכה פופולרית מאוד מיד עם פרסומה, במדינות רבות (כולל ארצות הברית) אף הייתה לרב מכר. הספר זכה בפרס הספר הלאומי 1937 בתחום ה"סיפורת", והוא עובד לקולנוע בשנת 1943 על ידי מטרו גולדווין מאייר בשם מאדאם קירי עם גריר גרסון בתפקיד הראשי.
בשנים שלאחר מכן, לעומת זאת, הביוגרפיה של מארי קירי נתקלה לעיתים קרובות בביקורת של היסטוריונים למדע, שהאשימו את אוו קירי בהצגת אמה ביתר רגשנות ובכשל להציגה כהווייתה, למשל, הרומן של מארי עם פול לנז'בן, תלמידו לשעבר של בעלה. לנז'בן היה אדם נשוי ואב לארבעה, מערכת היחסים שלהם, שהחלה לאחר מותו של פייר קירי, עוררה שערורייה גדולה בתחילת המאה העשרים בצרפת. אוו הואשמה גם כי לא הציגה את כל הצרות והעלבונות שאמה ספגה מהחוגים המדעיים ועיתונות הביבים הצרפתית.
אוו קירי הפכה עסוקה יותר ויותר בעבודה ספרותית עיתונאית. מלבד הביוגרפיה של אמה, היא פרסמה גם ביקורות מוזיקליות בשבועון Candide ומאמרים על תיאטרון, מוזיקה וקולנוע בעיתונים אחרים בפריז.[2]
מלחמת העולם השנייה
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, הסופר והמחזאי ז'אן ז'ירודו, אשר הפך לשר התעמולה הצרפתי באותה שנה, מינה את אוו קירי לראש המחלקה הנשית במשרדו. לאחר פלישת הגרמנים לצרפת, עזבה אוו את פריז ב-11 ביוני 1940, ולאחר כניעת צרפת הפליגה עם קבוצת פליטים על סיפון אונייה עמוסה הרבה מעבר לתכנונה, לבריטניה, תוך כדי הפצצות של חיל האוויר הגרמני. בבריטניה הצטרפה אוו לכוחות צרפת החופשית בראשות שארל דה-גול והחלה את מלחמתה הפעילה בנאצים, פעולה שבעקבותיה שלל ממנה ממשל וישי את אזרחותה הצרפתית והלאים את רכושה ב-1941.
את רוב שנות המלחמה העבירה איוו בבריטניה. שם פגשה את וינסטון צ'רצ'יל, העבירה הרצאות וכתבה מאמרים לעיתונות האמריקאית (בעיקר לניו-יורק הארלד טריביון. ב-1940 פגשה את אשת נשיא ארצות הבריתאלינור רוזוולט בבית הלבן. בהשפעת ביקור זה נתנה יותר מאוחר סדרת הרצאות בנושא האישה הצרפתייה והמלחמה; במאי 1940 ירחון האטלנטיק פרסם מאמר תחת אותה כותרת.
דיווחיה של קירי ממסע זה פורסמו בעיתונות האמריקאית וב-1943 הם נאספו בספר מסע בין לוחמים שהיה מועמד גם לפרס הפוליצר לסיפורת בשנת 1944 (בפרס זכה לבסוף ארני פייל).[2] מאמר בסתיו של שנת 1943 במהדורה של כתב העת "הסקירה הרוסית" ביקר את סיפרה. הכתב מיכאל קרפוביץ', תיאר את סגנונה המתלהב והמחבב על אנשים שפגשה וראיינה בברית המועצות. קרפוביץ' האמין שקירי לא האמינה לרוסים אותם תיארה. ב"מסע בין לוחמים" היא כתבה על שיחותיה עם הבישופ היווני אורתודוקסי, רקדנית מוכרת, גנרל בצבא האדום עובדי מפעל, מנהיגים קומוניסטיים מקומיים ומדענים. קרפוביץ' חשב שהחיות (ויטאליות) של קירי הסיחה את ראייתה ואת שיפוטה בספר.[4]
