אדוארד "אדי" מיילס הבן (באנגלית: .Edward "Eddie" Miles, Jr; נולד ב-5 ביולי 1940) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1963–1972. בעונת 1965/1966 נבחר להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA כשחקן דטרויט פיסטונס, ולאורך 9 עונותיו בליגה רשם ממוצעים כוללים של 13.4 נקודות, 3.1 ריבאונדים ו-2.0 אסיסטים למשחק.[1]
קריירת משחק
מיילס נולד וגדל בעיר נורת' ליטל רוק שבארקנסו, ובין השנים 1959–1963 למד באוניברסיטת סיאטל. בכל 3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה העפיל עמה לטורניר אליפות המכללות, אך בשלושת המקרים הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון. לאורך תקופתו בסיאטל העמיד ממוצעים מרשימים של 23.1 נקודות ו-5.9 ריבאונדים למשחק.[2]
בדראפט ה-NBA 1963 נבחר מיילס על ידי דטרויט פיסטונס בבחירה הרביעית, אחרי ארט היימן, רוד ת'ורן ונייט ת'ורמונד.[3] בעונתו השנייה בדטרויט הפך לשחקן חמישייה קבוע, ובעונתו השלישית – 1965/1966 – רשם שיאי קריירה של 19.6 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-2.8 אסיסטים למשחק, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA בפעם היחידה בקריירה. במשחק האולסטאר עצמו הוביל מיילס את קלעי "נבחרת המערב" עם 17 נקודות, אולם נבחרתו הובסה בתוצאה 94–137.[4] ב-3 העונות הבאות נותר אחד השחקנים הבולטים של קבוצתו כשקלע 16.4 נקודות למשחק, אך הפיסטונס המשיכו להציג יכולת מאכזבת; ב-6 וחצי עונותיו בדטרויט אימנו את הקבוצה חמישה מאמנים שונים, והיא השתתפה בסדרת פלייאוף אחת בלבד (ב-1968).
בפברואר 1970 הועבר מיילס בטרייד לבולטימור בולטס, בתמורה לקלע בוב קוויק.[5] לקראת סיום עונת 1970/1971 סבל מפציעה בעקב אכילס, אשר השביתה אותו לכל אורך פלייאוף 1971, בו העפילו הבולטס לגמר ה-NBA. בעונתו האחרונה בקריירה, 1971/1972, העפיל בשנית לגמר ה-NBA כשחקן ניו יורק ניקס, אולם קבוצתו הפסידה מול לוס אנג'לס לייקרס בתוצאה 1–4. בסיום אותה עונה פרש מיילס ממשחק, בשל הפציעה ברגלו, בגיל 31.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
