אֵאוּסְטַתְיוֹס מִסָּלוֹנִיקִי (ביוונית ביזנטית: Εὐστάθιος Θεσσαλονίκης; 1115 לערך–1195 לערך) היה מלומד יווני ביזנטי והארכיבישוף של סלוניקי שהוכרז כקדוש בכנסייה האורתודוקסית המזרחית. הוא נודע בעיקר בזכות עמידתו בפני ביזת סלוניקי בידי הנורמנים ב-1185 ובתיאורה כבן התקופה, וכן בזכות נאומיו ובזכות פירושיו על כתבי הומרוס, המשלבים הערות רבות של חוקרים קדומים יותר.
הוא הוכרז רשמית כקדוש ב-10 ביוני 1988, ויום החג שלו הוא ב-20 בספטמבר.
חייו
אאוסטתיוס היה תלמידו של ניקולס קטפלורון. הוא מונה למשרת מפקח על העתירות (ἐπὶ τῶν δεήσεων) ולמרצה לרטוריקה (μαΐστωρ τῶν ῥητόρων), וכן לדיאקון בקונסטנטינופול.
בהמשך מונה לבישוף של מירה שבליקיה וסביב שנת 1178 מונה לארכיבישוף של סלוניקי, תפקיד שבו כיהן עד למותו.
תיאורים על חייו ופועלו הובאו בנאומי לוויה שנשאו אותימיוס ומיכאל כוניאטס, אשר נוסחיהם שרדו ונמצאים בספרייה הבודליינית שבאוניברסיטת אוקספורד. ניקטאס כוניאטס כתב בשבחו כי הוא האדם המשכיל ביותר בתקופתו, עם שיקול דעת שקשה לחלוק עליו. אאוסטתיוס כתב פירושים על כתביהם של משוררי יוון העתיקה, חיבורים תאולוגיים, נאומים, מכתבים ותיאור חשוב על ביזת סלוניקי בידי גוליילמו השני, מלך סיציליה, בשנת 1185.
מבין כתביו, פירושיו על שירת הומרוס זכו להתייחסות הרבה ביותר, שכן ניכר בהם ידע נרחב על ספרות יוון העתיקה. יצירות אחרות שלו מפגינות אופי מרשים עם נאומים עוצמתיים שקנו לו את הערכתם של קיסרי קומננוס. מבחינת פוליטית, אאוסטתיוס תמך בקיסר מנואל הראשון. בהגותו החדשנית שיבח לעיתים ערכים חילוניים כגון עוצמה צבאית. הוא התנגד לעבדות והאמין ברעיון של התקדמות חברתית של תרבות מפרימיטיבית לנאורה.
כתביו
החיבור "על לכידתה של סלוניקי" היה עדות ראייה של המצור על סלוניקי וסבלם של אנשי העיר. בחלקיו המוקדמים של ספר הזיכרונות מתאר אאוסטתיוס גם את האירועים הפוליטיים בקונסטנטינופול החל ממותו של מנואל הראשון, דרך שלטונו הקצר של אלכסיוס השני, ועד לעלייתו לשלטון של אנדרוניקוס הראשון קומננוס, תוך שהוא מעיר הערות חריפות על פעילותם של המעורבים.
בפירושים על האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס מתייחס אאוסטתיוס לסוגיות דקדוק, אטימולוגיה, מיתולוגיה, היסטוריה וגאוגרפיה. הפירושים עצמם אינם מקוריים כל כך, אלא מובאים בתמצית מפרשנים מוקדמים יותר, ובכלל זה תכתובות על סכוליה של הומרוס. בציירם תמונה נרחבת על המדקדקים, על המבקרים ועל פרשנים מאוחרים מתקופת אלכסנדר הגדול, מהווים הפירושים של אאוסטתיוס תרומה לחקר שירת הומרוס, שכן חלק מהכתבים שהוא מצטט אבדו.
אף שסביר להניח שאאוסטתיוס ציטט בכתביו מחבּרים אחרים, נדמה שהוא הכיר באופן אישי את יצירותיהם של מבקרי הספרות הגדולים ביותר של העת העתיקה – אריסטרכוס מסמותרקיה, זנודוטוס, אריסטופאנס מביזנטיון ואחרים.
פירושו לכתבי דיוניסיוס פרייגטס מפוזר כמו פירושו על שירת הומרוס, אך כולל מספר ציטוטים בעלי ערך ממחברים קודמים. מספר זה ניתן ללמוד על ארץ ישראל והלבנט.[1] מפירוש נוסף על כתבי פינדארוס שרד רק המבוא, אך ניתן ללמוד ממנו על תרבות הספורט ביוון העתיקה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
